160

ושצריך להיות — כמו כל עניני טוב וקדושה — באופן של "מעלין בקודש⁹".

* * *

כשם שאנו רואים¹⁰ בחיים הגשמיים של האדם שהלב מעביר חיות ("כי הדם הוא הנפש¹¹") לכל האברים (כמאמר: "לבא פליג לכולי שייפין¹²" — הלב מחלק לכל האברים) — כך הדבר בחיות הרוחנית של יהודי, שבהתאם לעומק ולתוקף רגש הלב היהודי אל הקב"ה באותה מדה הדבר מתבטא בעבודת ה' בכל ה"אברים", כוחות הנשמה שלו.

כידוע¹³, ישנן שתי דרגות כלליות ב"עבודה שבלב" — השאיפה של הלב היהודי אל הקב"ה, שהיא המקור והשורש של עבודת ה':

דרגה אחת היא שיהודי נמשך וחפץ להתקרב יותר ויותר אל הקב"ה ברגש הלב שלו, ודרגה נעלית יותר — "פנימיות הלב (היהודי)", שהיא "תנועה" ורגש של התקשרות גמורה ודביקות עם הקב"ה, פנימיות נקודת הלב הקשורה לגמרי ומאוחדת עם הקב"ה¹⁴, יותר מכפי שהאדם תלוי ומאוחד בחייו, במקור החיים שלו.

וכאמור — "לבא פליג לכולי שייפין": בהתאם לשני סוגי הדרגות שבלב הוא השינוי בפעולת הלב בכל כוחות ואברי האדם בשלושת הענינים הכלליים האמורים: (לב) לדעת, (עינים) לראות, (אזנים) לשמוע — שינוי בין ההשפעה באופן הרגיל לבין ההשפעה באופן הנעלה והעמוק של הדעת הראיה והשמיעה, משום שהן נובעות מן הדביקות של פנימיות הלב ולכן הרי הן באופן נעלה יותר

* * *

(לב) לדעת: ישנה הבנה באלקות לפי שכל האדם המוגבל הנקראת בשם "דעת