155

ובעומק יותר: השייכות של "הנהגה נסית" ל"חודש הגאולה" אינה רק בכך שהנסים הגלויים כללו (ועיקר הוא בהם) היציאה ממצרים בפשטות, כי אם גם בכך ש"הנהגה נסית" היא התוכן הפנימי של "יציאת מצרים"²³: "מצרים" מלשון "מיצרים וגבולים" (הגבלות הטבע), ו"יציאת מצרים" פירושה — יציאה מכל ההגבלות. החידוש דהנהגה אלוקית נסית היא — גילוי אלקות באופן נעלה לגמרי מכל ההגבלות ("מיצרים וגבולים") של הטבע.

וכשם שזהו בנוגע לכלל ישראל כך הוא בכל אחד ואחת מבנ"י בפרט, ש"יציאת מצרים" היא היא הגאולה הפרטית²⁴ מהגבלות הטבע שלו עצמו.

— זהו התוכן הפנימי של האמור "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה²⁵": השלימות של "תעבדון" אינה באה רק בקיום כל ציווייו של הקב"ה, הן ב"סור מרע" והן ב"ועשה טוב²⁶", ולא רק בהתמסרות מוחלטת לעבודת ה' בכל הכוחות ובכל הענינים — אלא יתר מכן: "בכל מאודך", למעלה מהגבלות²⁷ הכוחות האנושיים הטבעיים. משום כך הי' כאו"א ביכלתו להגיע ל"תעבדון את האלוקים על ההר הזה" רק לאחר "הוציאך את העם ממצרים", דווקא ההתגלות האלוקית של יציאת מצרים, יש בה הכוח דלמעלה מן הטבע לרומם ולהעלות את כאו"א למעלה מהגבלות הטבע ולהביא אותו להשלימות של "תעבדון את האלוקים", שזוהי "גאולת מצרים", הגאולה הפרטית של כאו"א בפרט.

* * *

מובן, שגילוי האלוקות ב"הנהגה נסית", בהיותה למעלה לגמרי מגדרי הטבע, איננה יכולה להיקלט בבת אחת ולגמרי עלידי השכל והכחות של האדם אשר ככל שיהיו נעלים הם בכל זאת מצומצמים בגדרי הטבע. בסגנון אחר: אפילו כאשר בעיני בשר רואים בגלוי נסים אלוקיים, אין הדבר, בכל זאת, נקלט ונתפס עלידי הכוחות והחושים באופן חודר וממצה, והדבר נשאר נשגב ממנו.

אנו מוצאים תוכן זה מפורש בתורה, ואכן בקשר לנסים של יציאת מצרים, אשר בסוף שנת הארבעים להיותם במדבר אמר משה רבנו לבני ישראל: