148

ניסן

... כיון שנכנסנו לחודש ניסן שבו עתידין להגאל וכפסק המדרש (שמו"ר פט"ו, יא), ושם במדרש שגאולה זו היא גם יציאה משעבוד ברזל לשעבוד תורה, ועפ"י הכתוב בתניא רפל"ז שעניני ימות המשיח תלוים בעבודתנו במשך זמן הגלות, שמזה מובן שעתה צריכים לצאת משעבוד ברזל לשעבוד (ז. א. שבקושי פועלים בעצמו לעשות ורק בתור שעבוד ועול, אלא ששעבוד זה הוא שעבוד) תומ"צ, ובפרט חזוק מוסדות ועניני חב"ד שבשטח חינוך על טהרת הקודש שבזה הרי תומ"צ גם יחד — תקותי שעתה יוסיף חום, אור וחיות בפעולות לכל הנ"ל, וישמש דוגמא חי' לעוד עסקנים בענין זה בסביבתו, נוסף על מה שישתדל עמהם בדיבור, והבטיחונו רז"ל יגעת ומצאת, וידוע הדיוק של "ומצאת" — שהוא בדרך מציאה הרבה יותר מכפי המשוער עפ"י היגיעה.

(ממכתב ד' ניסן תשי"ט)

בצער רב וגם בתמהון קראתי במכתבו אשר עזב גורלו הטוב והיפה חינוך על טהרת הקדש של בני ישראל, אשר על כל אחד מהם נאמר, בנים אתם לה' אלקיכם, והחליפו על וכו',

ויהי רצון ממקור הרחמים והחסדים אשר יערה עליו רוח ממרום להכיר את האמת, אף שחיים אנו בעלמא דשיקרא, שהרי התורה נצחית היא ובכל מקום ובכל זמן, ומקרא מלא דבר הכתוב, אמת ה' לעולם, ולפיתויי היצר, הרי אמרו חכמינו ז"ל שנברא לו תבלין, ואמרו אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש.

והרי נמצאים אנו בימי סגולה, ימי ניסן, אשר למרות מצב בני ישראל אז, הרי ברח העם מבלי חשבונות וטענות ומענות, וכי אילו אמרו לפרעה לשלחם חפשי לעולם לא הי' מוכרח לשלחם אלא כו' (תניא פל"א. ומסיים וחותם) זאת תהי' כל מגמתי כל ימי חלדי כו'. עיי"ש.

ובהנ"ל הכוונה כפשוטה, והיד ה' תקצר.

בברכה לחג פסח כשר ושמח,

(ממכתב ג' ניסן תשכ"ו)