147

... ערך^* אבד אשמו, והפריש אחר ונמצא הראשון ושניהם עומדים, שלא נמצא בזה מפורש, האם הדין בזה כמו בקרבן פסח שאיזה שירצה יקריב (רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ד' הלכה ו') או כמו בפר ושעיר של יוהכ"פ, דיקרבו הראשונים (רמב"ם הלכות עבודת יוהכ"פ פרק ה' הלכה טז').

מה שנראה לפע"ד בזה, שבכגון דא שלא נמצא מפורש, יש למצוא סמוכין ממקום אחר ולא חידוש, וכיון שנאמר הכלל — וכמובא גם בספרו ערך אבד פסח — כל שבחטאת מתה, באשם עולה (נזיר כה') לגירסת ר"ת, וכל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים, הדין שוה בשניהם בפסח כמו באשם, ואפילו לפי גירסתנו, באשם רועה, הרי לכל הדיעות מהלכתא הוה אמינא דאי אקרבה לא לחייב עלי' ולא כלום, ורק מקרא קמ"ל וכו' היינו דהשייכות אשם ועולה בהדי הדדי ואיצטריך קרא וכו'.

הסברא דאשם ועולה ב' קרבנות הם ודיניהם שונות הם, הרי בפסח ושלמים דינים שונים הם, ובכל זה איזה שירצה יקריב. . .

(ממכתב שנת תש"כ)