73
ומשמע מזה, שיסוד הנהגה זו הוא ב"מדת חסידות" דוקא, כלומר, שאף שהנהגה זו מחוייבת מצד "דרכי חכמה" זהו רק במי שמתנהג ב"מדת חסידות" (שאצלו, הנהגה כזו מחוייבת לא רק מצד מדת הרחמים שלו, אלא גם ע"פ חכמתו), אבל מי שאינן רחמן, הרי חשבון של "דרכי חכמה" בלבד אינו מספיק להביא להנהגה זו.
ב. ויובן זה בהקדם דיוק נוסף בדברי הרמב"ם כאן, שבהמשך להנהגת חכמים הראשונים ש"היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין", כ' "ומקדימין מזון הבהמות והעבדים לסעודת עצמן".
ולכאורה — "בהמות" מאי בעי הכא?
וביותר אינו מובן: מפשטות לשון הרמב"ם משמע, דהא ד"מקדימין כו'" הוא חלק מהנהגת חכמים הראשונים. וכבר העירו7, שבגמ'8 לא הובא זה כהנהגת "חכמים הראשונים" אלא בתור דין9 — "אסור לאדם שיאכל10 קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר11 ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת". ועוד זאת: (א) בגמ' איתא רק "בהמתו", ואילו הרמב"ם מוסיף גם עבדים12. (ב) בגמ' הובא ע"ז הכתוב "ונתתי עשב גו'", וברמב"ם — "כעיני עבדים גו'"13 [ומובן, ששני השינויים תלויים זב"ז — שבפסוק "ונתתי עשב גו'" נזכר רק "בהמתך" (ולא עבדים), ואילו ברמב"ם כאן נוגע בעיקר "עבדים", ולכן הביא הכתוב "כעיני עבדים גו'"].
ועפ"ז קשה יותר — למה הביא הרמב"ם כאן גבי היחס ל"עבדים" את הנהגת "חכמים הראשונים" עם הבהמות14.
ויש לומר, שבזה שצירף הרמב"ם בהמות עם עבדים כוונתו להדגיש הטעם שהנהגה בחסד וברחמים עם עבד כנעני היא בגדר מדת חסידות (ולא רק הנהגה ע"פ "דרכי חכמה").
דהנה ע"פ שכל אין טעם שהאדם יקדים מזונות בהמתו לסעודת עצמו. ואדרבה, ע"פ "דרכי חכמה", הרי הבהמות "לא נבראו אלא לשמשני"15 והם
הערות
- 7. לכאורה זוהי כוונת העין משפט (ברכות מ, א), שהעתיק ל' הרמב"ם ומסיים "וצע"ק".
- 8. ברכות (שם), גיטין (סב, סע"א) — כצויין בכס"מ. והובא להלכה בטור או"ח סקס"ז. מג"א שם סקי"ח. שו"ע אדה"ז שם ס"ט.
- 9. בשו"ת מהר"ם ב"ר ברוך סש"ב (הובא במג"א סרע"א סקי"ב) שהוא איסור גמור מה"ת. אבל מפשטות ל' הרמב"ם כאן משמע שס"ל שהוא רק מדת חסידות. וראה שד"ח כללי הפוסקים סט"ז אות יב (ועוד), שהרמב"ם ס"ל של' איסור מתפרש גם על דבר שהוא רק מדת חסידות בעלמא (וראה שם בסוף האות גם בנדו"ד). — הדיעות אם הוא איסור מה"ת, דרבנן או מדת חסידות — ראה שד"ח כללים מערכת האל"ף כלל ק (וש"נ). ועוד.
- 10. בגיטין שם "שיטעום" (כבהערה הנדפסת עה"ג בברכות שם). וראה שד"ח כללים שם (וש"נ). ועוד.
- 11. עקב יא, טו.
- 12. וצ"ע מקורו. וראה הערה 14.
- 13. ולכאורה אין כוונת הרמב"ם בזה להביא ראי' על הא דמקדימין מזון העבדים כו', אלא על כללות הענין שהאדון צריך להאכילו כו' (שע"ז נאמר "כעיני עבדים אל יד אדוניהם גו'", שיספקו להם מזונם).
- 14. ולכאורה דוחק לומר שהרמב"ם למד עבדים (במכ"ש וק"ו) מבהמות [ובפרט שעבדים נק' "עם הדומה לחמור" — יבמות סב, א. וש"נ. ועוד], ולכן מביא גם "בהמות" כיון שזהו מקורו.
- 15. משנה וברייתא סוף קידושין.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.