65

הצלה בלבד אלא סיפור "שבחן של ישראל" שנוגע להיסוד של כלל ישראל, שהתחלת בחירת ויצירת עם ישראל היתה באופן של "גן נעול אחותי כלה, גל נעול, מעין חתום", שלא נחשדו על עריות, שאין זה גנות לצורך שבח בלבד אלא שהשבח (דכלל ישראל) הוא שבחה (גם) של שלומית גופא.

ה. ובפנימיות הענינים יש לומר:

ידוע שכל הדברים שבעולם נכללים בג' מדריגות: א) דברים שבקדושה, ב) דברים המותרים, ג) דברים אסורים. שהחילוק ביניהם הוא: הפירוש ד"מותר" הוא "שאינו קשור ואסור בידי החיצונים"⁴¹, והיינו שהאדם יכול לברר הדבר מקליפת נוגה ולהעלות הטוב שבו לקדושה, בדוגמת "האוכל בישרא שמינא דתורא ושותה יין מבושם להרחיב דעתו לה' ולתורתו כו' או בשביל כדי לקיים מצות עונג שבת ויו"ט אזי נתברר חיות הבשר והיין שהי' נשפע מקליפת נוגה ועולה לה' כעולה וכקרבן", כמבואר בתניא⁴¹.

ואילו "אסור" הוא שאסור וקשור בידי הקליפות, "מאכלות אסורות כו' שהן משלש קליפות הטמאות לגמרי הם אסורים וקשורים בידי החיצונים לעולם ואין עולים משם עד כי יבוא יומם ויבולע המות לנצח"⁴¹.

אמנם גם בזמן הזה אפשר שיעלו לקדושה כמ"ש אדה"ז שם⁴¹ ע"י "שיעשה תשובה גדולה כ"כ שזדונות נעשו לו כזכיות ממש שהיא תשובה מאהבה מעומקא דלבא כו' הואיל ועל ידי זה בא לאהבה רבה זו", לכן עולים גם הזדונות להיות זכיות.

ועד"ז מובן בנדו"ד לענין שלומית, דכיון שלא ידח ממנו נדח⁴², הרי שהתיקון של זה שהי' היפך הצניעות והקדושה, הוא כאשר מעשה זה⁴³ מביא לצניעות ולתכלית הצניעות — ההודעה ד"שבחן של ישראל" "שלא נחשדו על עריות" ועל כולם אומרים "גן נעול אחותי כלה, גל נעול מעין חתום".

וע"ד הנ"ל בדברי אדה"ז, שע"י תשובה מאהבה זדונות נעשו זכיות, "הואיל ועי"ז בא לאהבה רבה זו".

(משיחות ש"פ אמור תשכ"ה, ש"פ במדבר תשמ"ו)