ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לזאמורשיחה ב67

67

שיחה ב

א. בסוף פרשתנו נאמר¹: "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי גו' ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אותו אל משה ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן". ואמרו רז"ל² שכתוב זה בא ללמדנו "שלא נחשדו (ישראל) על העריות" — "להודיע³ שבחן של ישראל שלא הי' ביניהם אלא זה ופרסמו ופרטו⁴ הכתוב, ועליהם מפורש בקבלה⁵ גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום", וכמובא גם בפרש"י⁶ "ושם אמו שלומית בת דברי, שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו לומר שהיא לבדה היתה כו'".

והנה גם לפי דרשה זו לא הי' הכשלון של שלומית בת דברי בזדון, וכמו שהוכיח ברא"ם כאן מדברי רש"י בפ' שמות⁷ "דממה שכתב. . גבי מכה איש עברי שבעלה של שלומית בת דברי הי' ונתן עיניו בה ובלילה העמידו והוציאו מביתו והוא חזר ונכנס לביתו ובא על אשתו כשסבורה שהוא בעלה וחזר האיש בביתו והרגיש בדבר וכשראה אותו מצרי שהרגיש בדבר הי' מכהו ורודהו כל היום, משמע שמוטעת היתה ולא רצונית"⁸.

ועפ"ז מובן גודל שבחן של ישראל שנלמד מכאן, דזה ששאר נשי ישראל לא נכשלו בזה היינו שלא הי' אפילו באופן של אנוסה או מוטעת⁹.

ולכן משמיענו הכתוב "ושם אמו שלומית בת דברי" — אף שאין זו דרכה של תורה לפרסם ולהודיע גנותן של ישראל¹⁰, וכ"ש בנדו"ד שהמדובר בשגגה — שאין המטרה לפרסם גנותה של אשה ישראלית ח"ו, אלא להיפך, לפרסם שבחן של ישראל, שהכשלון בעריות הי' מושלל אצלם לגמרי (אפילו לא בשוגג¹¹ ובאונס)¹².

הערות

1. כד, ייא.
2. ויק"ר פרשתנו פל"ב, ה (יל"ש כאן). מכילתא בא יב, ו. שהש"ר פ"ד, יב. שמו"ר פ"א, כח. מדרש תהלים מזמור קכב. ועוד.
3. ל' המכילתא שם.
4. לכאורה צ"ל ע"ד הלשון במדרש תהלים "אלא זו בלבד ופרסמה הכתוב". ועד"ז הוא בשהש"ר ושאר המקומות.
5. שה"ש שם (ד, יב).
6. פרשתנו שם, יא.
7. ב, יא.
8. ולכמה מפרשים מדרשות חלוקות הן, ולהדרשה דכאן — לא היתה אנוסה (ראה יפה תואר (השלם) לויק"ר שם. מפרשי רש"י. ועוד).
9. רא"ם כאן [וראה שם שהביא מארז"ל שהובא בפרש"י פינחס (כו, ה) — "שהיו האומות מבזין אותם ואומרים כו' הטיל הקב"ה שמו עליהם כו' מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם", שלא הי' בזה אפילו אונס וטעות].
10. ראה מפרשים שבהערה 13.
11. ולכאורה הי' כאן (לפי' הרא"ם) פחות יותר משוגג, שבשוגג יש עכ"פ כוונה על המעשה וכיו"ב, וכלשונו "אונס או מוטעת". וראה אלשיך כאן (כד, י) "ואף גם זה לא בכוונתה כ"א שיצא העגל ההוא שלא ברצונה. . וזה יאמר ויצא כי יצא כדבר היוצא בלי דעת כי היא לא התנית כו'".
12. ולפי' הרא"ם, מה שבפרש"י "קורא אותה זונה (הוא) מפני שנבעלה לפסול לה אע"פ שהיתה מוטעת".

מצוטט ב־2 עמודים

תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"א לקו"ש חל"ז ע' 69
תורת מנחם שיחת יום א' פ' במדבר, כ"ה אייר, ה'תש"ל לקו"ש חל"ז ע' 67

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.