65

ויש לומר, שזהו החילוק בין ציווי הקב"ה, ודיבור משה רבינו לישראל: מצד תכונות נפשם של הכהנים, הי' ראוי שיהיו זריזים בכל השייך לעניני כהונה, ולכן מצד ציווי הקב"ה אין צורך להזהיר ב"ד על הכהנים; אבל היות שנצטוינו³⁰ "ועשו סיג לתורה", לכן, הוסיף משה רבינו מדעתו "סיג"³¹, דאע"פ שבהיות הכהנים עסוקים בעבודת הכהונה אמרינן דזריזים הם כי היראה דעבודת הקודש עליהם, הרי כשאין עסוקים בעבודתם, יתכן שתהי' חלישות בזריזותם, ולכן יש צורך לזרזם על כך³².

ה. ויש לבאר זה ע"ד המוסר והעבודה:

ענינם של הכהנים הוא — בלשון הרמב"ם³³ — "להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו כו' ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים כו' ה"ז נתקדש קדש קדשים ויהי' ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים כו'", דמזה מובן, שמי שעומד בדרגת הכהונה לפי מהותה, הרי בכל מקום ובכל זמן הוא מרגיש שהוא עומד "לפני ה'" ובמילא אין צורך לזרזו; ורק כהן שאינו בדרגא זו, צריך לזריזות בעניני כהונה שלו כאשר אינו עסוק בעבודת המקדש.

ויש להוסיף ביאור ע"פ פנימיות הענינים:

מבואר בספר התניא³⁴ ש"אין סוף ב"ה מלובש בבחי' חכמה שבנפש האדם יהי' מי שיהי' מישראל", שבבחי' זו, אע"פ שלא שייך בה ענין הגלות³⁵, שנפש הבהמית שמהקליפה תוכל למשול עלי' כו', מ"מ יתכן אצלה ענין ה"שינה", "היא בבחי' שינה ברשעים ואינה פועלת פעולתה"³⁵.

אמנם יש בנפש האדם בחי' עמוקה יותר, שלא שייך בה אפילו גדר של "שינה", שזהו עצם הנפש (כמבואר בספרי קבלה³⁶ ש"יש ניצוץ קטן מאד שהוא בחינת אלקות כו' וזה הניצוץ מתלבש בכח ניצוץ אחד נברא כו' הנק' יחידה"), שע"ז נאמר³⁷ "אני ישנה ולבי ער", עצם ופנימיות הלב שהוא תמיד ער אצל כאו"א מישראל ולא שייך בו אפילו שינה³⁸.

ואלה הם שני הענינים שבכאו"א מישראל: מצד ניצוץ בורא המלובש ביחידה שלו אין צורך בשום זירוז, שהיא תמיד בשלימות בכל מקום ובכל זמן,