ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לז אמור שיחה א62

62

מצוות התורה⁸) — הרי אפשר לפרש, שאמירה זו השני' היא אמירה לב"ד, "להזהיר ב"ד על הכהנים"⁹.

[וע"ד פירוש האור החיים כאן¹⁰, ד"כנגד הכהנים אמר אמור אל הכהנים, וכנגד אזהרת אחרים שלא יטמאו אמר ואמרת אליהם", ומביא מה שנאמר בסוף ענין זה "וידבר משה אל. . כל בני ישראל", "וזה יצדיק לך פירושנו שאזהרה בא כאן גם לישראל שלא יטמאו הכהנים"¹¹].

והתמי' גדולה עוד יותר: בהמשך הכתובים כאן מצינו כמה ציוויים לב"ד על הכהנים: לאחרי אזהרת טומאה נאמר¹² "קדושים יהיו לאלקיהם גו'", ובפרש"י "קדושים יהיו — על כרחם יקדישום ב"ד¹³ בכך" (להפריש הכהנים מן הטומאה), וכן אח"כ (גבי נשים האסורות לכהן) נאמר¹⁴ "וקדשתו" ופרש"י "על כרחו, שאם לא רצה לגרש הלקהו ויסרהו עד שיגרש" (שפשוט שהכוונה בזה לב"ד¹⁵) — הרי שבפרשה זו נכללו ציוויים לב"ד, ועפ"ז גדלה התמי', מנ"ל לרש"י בפשוטו של מקרא לחדש שהכוונה באמירה השני' ("ואמרת אליהם") היא "להזהיר (כהנים) גדולים על הקטנים", ולא — "להזהיר ב"ד על הכהנים"?

ולכן מעתיק רש"י את התיבות "(אמור) אל הכהנים", שבזה שולל את הפירוש הנ"ל שהיתה כאן אמירה לב"ד (של ישראל) להזהירם על הכהנים, שהרי מפורש בכתוב "אמור אל הכהנים", וא"כ גם האמירה השני' (ואמרת אליהם) באה בהמשך לזה היינו לכהנים, ולכן פרש"י "להזהיר גדולים על הקטנים", שע"פ פרש"י בפשוטו של מקרא¹⁶, אין בכלל

הערות

8. דלא כבגמ' שם שהוא דין בכל המצות. אבל להעיר מטור יו"ד (ר"ס שעג) ובב"ח שם (וכן בב"ח או"ח סשמ"ג), שיש חילוק בין כל המצוות וטומאה, דבטומאה מוזהרים להפרישו מן הטומאה (כמשמעות הלשון "להזהיר כו' על הקטנים"), משא"כ בשאר מצוות שאסור רק לספות בידים. וראה גו"א פרשתנו כאן. וכבר האריכו בזה במפרשים.
9. וכן הקשה בב"ח יו"ד שם.
10. סד"ה אמור ואמרת.
11. אלא שבאוה"ח פי' "ואל כל בנ"י" שהוא איסור על כל יחיד לטמא כהן (כפשטות ל' התו"כ), ומ"ש "ואמרת אליהם" מפרש דקאי על כל ישראל; משא"כ לפרש"י קאי על ב"ד (כנ"ל הערה 6).
12. כא, ו.
13. ולהעיר, שבתו"כ שם נאמר רק "על כרחם", ורש"י מוסיף (על התו"כ) ומפרש "ב"ד".
14. כא, ח.
15. ע"פ תו"כ שם "בעל כרחו". ולהעיר שבתו"כ שם מסיים "כי קדוש גו' — להזהיר ב"ד על כך", ורש"י לא הביאו. וי"ל בפשטות כי סומך על פירושו לפנ"ז (שם, ו) הנ"ל.
16. משא"כ ע"ד ההלכה ש"להזהיר כו'" קאי (גם) על ב"ד, בפשטות קאי על ב"ד סתם, של ישראל (וראה אוה"ח שם). — ובגו"א כאן, דזה שמשמע בטור (יו"ד שם) ד"דוקא כהן מוזהר על הקטן אבל ישראל אינו מוזהר עליו. . זה שלא כסוגיא דהתם". אבל בפמ"ג (א"א) או"ח ר"ס שמג דרק ב"ד של כהנים מוזהר. ולהעיר מצפע"נ עה"ת פרשתנו כא, כד. ולהעיר מהדיעה (ראה צידה לדרך לפרש"י יתרו שם (ע"פ ל' הרמב"ם הל' אבל פ"ג הי"ב). וראה השקו"ט במשכיל לדוד, באר בשדה ובאר יצחק שם. ועוד) שיש חילוק בין ב"ד להאב, שב"ד מוזהרים רק שלא לטמאו בידים, משא"כ האב חייב גם להפרישו. ע"ש. וראה גו"א שם בדעת הטור.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.