61
שיחה א
א. בריש פרשתנו עה"פ "אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם גו'", מעתיק רש"י מן הכתוב "אמור אל הכהנים" ומפרש1: "אמור ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים".
והנה נתבאר כמ"פ שגם הדיבורהמתחיל שבפרש"י מדוייק הוא (וכפי שמצינו במפרשי רש"י בכ"מ שעמדו על כך). ועפ"ז צ"ב בנדו"ד — הרי בפירוש זה כוונת רש"י לכאורה רק לפרש הכפל ד"אמור ואמרת", וכפי שמעתיק בגוף פירושו "אמור ואמרת", וא"כ למה העתיק (בדיבורהמתחיל) מן הכתוב גם התיבות "אל הכהנים", לכאורה הו"ל להעתיק בהד"ה רק התיבות "אמור ואמרת", ולהתחיל פירושו "להזהיר כו'".
[ואין לומר שכוונת רש"י בזה היא רק לציין את התחלת הפרשה, כי כבר נת' במ"א, שמזה שמצינו בכמה פרשיות שאין רש"י מציין את התחלתן2, מובן, שבהפרשיות שבפירושו מעתיק התחלת הפרשה, אין כוונת רש"י בהעתקת תיבות ההתחלה לציין התחלת פרשה אלא תיבות אלו שייכות לתוכן הפירוש].
ב. ויש לומר, שבזה מרמז רש"י הטעם שלא הביא פירוש אחר בכפל הלשון "אמור ואמרת", שלכאורה מתאים יותר בפשוטו של מקרא מהפירוש "להזהיר גדולים על הקטנים".
דהנה לקמן בפרשה נאמר3 "וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל", ובפרש"י שם "אל אהרן וגו' ואל כל בני ישראל" — "להזהיר ב"ד על הכהנים"4, והיינו, דזה שדיבר משה "אל כל בני ישראל" אודות הלכות כהונה5 הוא כדי "להזהיר ב"ד (של ישראל) על הכהנים", שב"ד6 של ישראל צריכים לזרז את הכהנים על מצוות כהונה.
ועפ"ז צ"ע, מנ"ל לרש"י ש"ואמרת אליהם" בא לרבות דין חדש, "להזהיר גדולים על הקטנים" (ולהעיר שלפי פשטות לשון רש"י משמע שזהו חידוש דין רק גבי טומאת כהן7, ולא בכל
הערות
- 1. מיבמות קיד, סע"א. — ולהעיר שבתו"כ ריש פרשתנו "בני אהרן אף הקטנים". ובקיצור פסקי הרא"ש ריש הלכות טומאה (הובא ברא"ם, צידה לדרך ועוד מפרשי רש"י), שלמדים "להזהיר גדולים על הקטנים" מלשון הכתוב "הכהנים בני אהרן" (ולא "בני אהרן הכהנים"). ואכ"מ.
- 2. ראה לדוגמא פרש"י ר"פ קדושים. וראה בכ"ז לקו"ש חי"ב ע' 78 הערה 2. ועוד.
- 3. כא, כד.
- 4. בתו"כ שם "הזהיר את אהרן ע"י הבנים ואת הבנים ע"י ישראל ואת הבנים זה על ידי זה" — ורש"י מביא רק המוכרח בפשש"מ, ד"אל כל בני ישראל" מאי שייכא הכא, ולכן מפרש דקאי על ב"ד של ישראל. וראה מפרשי רש"י שם. וראה הערה 6.
- 5. בפרש"י שם ד"ה וידבר משה — "המצוה הזאת". וראה לקמן הערה 20.
- 6. מפשטות ל' התו"כ "ואת הבנים ע"י ישראל" משמע שהוא דין על כל ישראל. וראה אוה"ח ריש פרשתנו ד"ה אמור ואמרת. אבל רש"י מדייק "ב"ד" (אף שבכתוב נאמר "ואל כל בנ"י"). וראה לקמן הערה 11.
- 7. וכן ב"דם" שגם שם (אחרי יז, יב) מביא רש"י דרשה זו [ולהעיר, שרש"י לא הביאו גבי שרצים עה"פ (שמיני יא, מב) "לא תאכלום" (כביבמות שם), ורק לעיל שם (יא, יג) מפרש "לחייב את המאכילן לקטנים"]. וכן בשבת עה"פ (יתרו כ, י) "ובניך ובתך" מפרש רש"י "להזהיר גדולים על הקטנים" (וג"ז הוא חידוש דין בשבת, שהרי גם "בהמתך" בכלל). ונתבאר במ"א. ואכ"מ.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה לקו"ש חל"ז ע' 61
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.