ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לז אחרי אחרי49

49

תא בתו"כ¹⁰ "במה ששפך בו יכסה, לא יכסנו ברגל שלא יהו מצוות בזויות עליו" (דלא כלשון הברייתא בגמרא "שלא¹¹ יכסנו ברגל") — דמשמע שהאיסור לכסות ברגל שלא יהיו מצות בזויות עליו הוא ענין נוסף].

וזהו שמדייק הרמב"ם ומתחיל "וכשמכסה לא יכסה ברגלו" — להוציא משיטה זו, ולהשמיענו, שעיקר דין זה בא לשלול כיסוי ברגל שהוא "דרך בזיון"¹². ולכן (א) השמיט הלימוד ד"ושפך וכסה", שנותן מקום לטעות שיש חיוב לכסות "במה ששפך" דוקא, (ב) מפרט "בידו או בסכין או בכלי", להדגיש שעיקר הקפידא הוא שלא יכסה ברגל¹³ שלא יהיו מצות בזויות עליו.

ומקורו של הרמב"ם, י"ל, הוא ממ"ש בגמרא¹⁴ "אבוהון דכולהו דם" — שכיסוי הדם הוא המקור שממנו למדים האיסור דביזוי מצוה בכל המצות כולן. ומשמע מזה, שכל כוונת הכתוב והלימוד מקרא¹⁵ ד"ושפך וכסה" הוא רק לאסור ביזוי מצוה¹⁶.

הערות

10. פרשתנו שם.
11. וראה רש"י חולין שם "שלא יכסנו ברגל גרסינן". — ברא"ש שם "ולא", אבל בב"ח שם הגי' "שלא".
12. כ"ה לשון הטור יו"ד שם — "לא ברגלו שהוא דרך בזיון ומראה שהמצות בזויות עליו". אבל להעיר שברמב"ם הלשון "כדי[ednref_15_*] שלא ינהוג בו מנהג בזיון ויהיו המצות בזויות עליו". ומשמע, שעצם הכיסוי ברגל אינו דרך בזיון, אלא שמזה יכול לבוא אח"כ ש"ינהוג בו מנהג בזיון ו(אז) יהיו מצות בזויות עליו" [ובפרט שבברייתא נאמר בקיצור "שלא[ednref_16_**] יהיו המצות בזויות עליו", והרמב"ם מוסיף "כדי. . בזיון" (שלכאורה הוא כפל לשון)]. ואולי י"ל, שלדעת הרמב"ם, כיסוי דם ברגל אינו "דרך בזיון", כי פעולה כזו (כיסוי דם בעפר על האדמה) נעשית ע"ד הרגיל ע"י הרגל (ראה שפת אמת שבת שם (סד"ה מתקיף), "דלכסות דבר מאוס דרכו לעשותו ברגל". ע"ש). אלא שאם יכסה ברגל חוששים אנו שיבוא לנהוג בו מנהג בזיון ויהיו מצות בזויות עליו. ועצ"ע. ועפ"ז מובן המשך דברי הרמב"ם "שאין הכבוד לעצמן של מצות אלא למי שצוה בהן ברוך הוא" — כי בנדו"ז, אין כבודה של פעולת המצוה עצמה שולל כיסוי ברגלו, ורק מפני שזהו כבודו של "מי שצוה בהן ב"ה". ולהעיר מחי' חת"ס חולין שם.
13. ובפרט אשר (א) מתחיל ב"ידו" (ולא "סכין"), (ב) מדגיש "או בסכין או בכלי", דמוכח מזה, שההיתר לכסות בהם אינו משום שגם הם ע"י "ידו", אלא כל הקפידא היא שלא יהי' ברגלו.
14. שבת כב, א.
15. וראה קרית ספר (להמבי"ט) הל' מע"ש ספ"ג, שלדעת הרמב"ם "ביזוי מצוה אפשר דהוי מדאורייתא ואבוהון דכולהו דם". וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך בזוי מצוה בתחלתו. דרכי תשובה לשו"ע יו"ד שם אות נא. שד"ח פאת השדה כללים מע' הבי"ת סל"ח. וש"נ.
16. ולדעת הסמ"ג י"ל שס"ל שהוא רק אסמכתא (ראה הנסמן בהערה הקודמת). ובפשטות יותר י"ל, דגם החיוב לכסות "במה ששפך" (שלדעת הסמ"ג "זהו בסכין") הוא מצד כבוד המצוה (שיכסה בדבר שבו קיים מצות שחיטה), אלא שחיוב זה אינו לעיכובא, ולא נאסר אלא כיסוי ברגל שיש בו ביזוי ממש (וכהמשך לשון הסמ"ג שם "(וזהו בסכין) וה"ה בידו או בקיסם, ובלבד שלא יכסה ברגל שלא יהא מצות בזויות עליו"). משא"כ לדעת הרמב"ם שאין חיוב לכסות "במה ששפך", דכל הלימוד לא בא אלא לשלול כיסוי ברגל. [edn_15_*] במהדורת פרענקל "כדי שלא ינהוג מנהג בזיון במצות ויהיו בזויות עליו". וראה ילקוט שינויי נוסחאות שם. [edn_16_**] להעיר, שבנוסח הכ"י בדק"ס שבת שם הגירסא "אלא כדי שלא יהיו כו'".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.