47

אונס, כי במצבו הקודם (כשעשה מעשה זה) לא נחשב מעשה זה דבר שצריך כפרה עליו; ורק אח"כ כשעשה תשובה ונתעלה למדריגה עליונה יותר, אזי צריך כפרה על אותו המעשה (אף שעתה ה"ז בגדר אונס).

ולפ"ז מובן הטעם הפנימי של שיטה זו, שגם אם הראי' הראשונה היתה באונס מצטרף לחייבו קרבן, כי אין הרמז בכפרה זו למי ש"עבר ושנה" (כביאור דלעיל), אלא אדרבה, למי שעשה תשובה על מעשיו הרעים, דלאחרי שעשה תשובה על זדונותיו (ראי' שני' ברצון), הרי בעלייתו למדריגה עליונה יותר, צריך כפרה גם על מעשה של חסרון מועט וזעיר (ראי' באונס);

וע"י הבאת קרבן — "וכפר עליו הכהן לפני ה'"⁴⁰ גם על "אונס" זה, עד לכפרה שלימה, "שיהי'⁴¹ לרצון לפני ה' ומרוצה וחביב לפניו ית' כקודם החטא להיות נחת רוח לקונו מעבודתו".

(משיחת ש"פ מצורע תשכ"ה)