46

ברצון, משא"כ אם רק ראי' אחת היתה ברצון, אף שטמא בטומאת שבעה, אין לו הגדר ד"בעל ג' ראיות".

וזהו חידוש התורה, דגם זה שהוא "בעל שלש ראיות" יש לו תקנה, שעל ידי שמביא קרבן ה"ז מכפר עליו, ושב ורפא לו.

ד. והנה יש גירסא במשנה³³ "ראה ראי' ראשונה בודקין אותו בשני'" (ולא "בודקין אותו", דקאי על פעם הראשונה עצמה) — ולפי גירסא זו אולי הפי' שראי' ראשונה א"צ בדיקה, ומשמע, שלעולם ראי' ראשונה אפ"ל באונס, גם לענין קרבן דבעל שלש ראיות.

והנה אף שלהלכה לא נקטינן כן, וכמפורש בגמ'⁹ שבודקין ראי' ראשונה "לקרבן", מ"מ כיון ש"אלו ואלו דברי אלקים חיים"³⁴ מובן, שגם גירסא זו — דבבעל שלש ראיות, ראי' ראשונה ושלישית הן גם באונס, ורק ראי' אמצעית צ"ל ברצון — יש בה הוראה ולימוד בעבודת האדם.

והביאור בזה: לפי גירסא זו, הרמז בעבודה מהדין דבעל שלש ראיות שחייב קרבן גם כשהראי' הראשונה והאחרונה היא באונס, הוא באופן הפכי מהביאור דלעיל — דזה שחייב קרבן אפילו באונס אינו ענין של עונש על מעשיו הרעים שלפנ"ז, אלא אדרבה, היא תוצאה מזה שהתעלה במדריגתו.

ובהקדם המבואר³⁵ בענין "וחטאתי נגדי תמיד"³⁶, דאע"פ שכשאדם עושה תשובה מוחלין לו במחילה גמורה, "ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר"³⁷ ממעשיו הקודמים, מ"מ, ככל שהאדם מתעלה יותר בעבודתו לקונו, צריך לעשות תשובה באופן נעלה יותר, ועוד זאת, שאז צריך לעשות תשובה גם על ענינים הנחשבים לחטא וחסרון רק בדקות דדקות, ועד שבדרגתו הקודמת לא היו נחשבים לעון.

[וכמבואר בכתבי האריז"ל³⁸ ד"בכל עת שמעלין נשמת האדם למעלה ממדרגתה מענשין אותו על עבירות קלות כפי ערך עליות המדריגה ההיא", וכמסופר שם אודות "נשמת צדיק חכם גדול שהיו דנין אותו כשהיו רוצין להעלותו למדריגה העליונה גדולה, והיו מענישין אותו על שפעם א' הי' מכוין בקדושת ובא לציון באומרו לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה ואז ע"י אותו כוונה שכח והסיח דעתו מן התפילין"].

והוא ע"ד הדין³⁹, דת"ח שנמצא רבב על בגדו ה"ז חוצץ, והיינו דאותו הרבב שאצל עם הארץ אינו חציצה, הנה כאשר הע"ה נתעלה ממדריגתו ונעשה ת"ח, שוב אותו הרבב חוצץ.

וזהו הרמז (לגירסא זו) בדין דבעל שלש ראיות שחייב קרבן על ראי' אחרונה מחמת אונס:

מעשה זה (הנרמז בראי' השלישית) שעליו צריך להביא קרבן נחשב אצלו