41
בגלוי29] — מ"מ זה מחדש הלימוד מ"וביום הראות בו. . יש יום שאי אתה רואה", שלא זו בלבד שלא נפקע מאיש זה שם ישראל, אלא עוד זאת30, ש"דבר מצוה"31 שלו בכחו32 להפקיע דין ראיית נגעים (וטומאתם).
וזהו גם הביאור הפנימי בפלוגתת ר' יהודה ורבי בנוגע לחתן ורגל — דפליגי איזו מעלה מהנ"ל גדולה יותר:
רבי ס"ל שהמעלה הראשונה הנ"ל — זה שהתורה חסה גם על ממונו הבזוי של רשע, שזהו מצד שמו "ישראל" — היא נעלית יותר, ולכן ס"ל, שזהו הטעם להדין שנותנין לחתן ז' ימים, ש"ממתינים לו", היינו שדוחים ראיית הנגע מצד חביבותו של איש ישראל; וזהו גם הק"ו שלו, "אם ממתינים לו לדבר הרשות כל שכן לדבר מצוה" — דאם חביבותם של ישראל מועלת לדחות ראיית הנגע בשביל דברי רשות של ישראל, כל שכן בענין של מצוה;
ורבי יהודה ס"ל, שזה שגם מעשה המצוה של המנוגע יש בו קדושה כדי להפקיע דין ראיית הנגע היא מעלה גדולה יותר — ולכן ס"ל שזהו חידוש התורה בדין "חתן. . נותנין לו ז' ימי המשתה".
(משיחת ליל כ"ט אלול, ערב ראש השנה, תשמ"ו)
הערות
- 29. ראה באר היטב או"ח סתקע"א סק"א (הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד סוס"ג) — דכל המעשים (מצות) שאדם עושה ותורה שלומד בעודו רשע בעו"ה מוסיף כח בקליפות עד שחוזר בתשובה ומוציא מהקליפה. ובהל' ת"ת שם, דכיון שלא ידח ממנו נדח (שאזי מוציא מהקליפה כל התורה ומצות וחוזרים לקדושה בחזרתו) לפיכך אין לו למנוע מלעסוק לעולם.
- 30. ומכ"ש ממ"ש הרמב"ם (אגרת השמד (אות ד' ד"ה והמין הרביעי). אגרת תימן (ספ"א)) לענין ירבעם בן נבט, אף שהוא יוצא מהכלל ד"כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב" (סנהדרין ר"פ חלק).
- 31. ראה הל' ת"ת שם, שגם להדיעה ד(הא דלעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה הוא רק כשמקיים המצות אבל) אם אינו מקיים מה שלומד נקרא רשע ועליו אמר הכתוב ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי — ה"ז רק בלימוד התורה, משא"כ במצוה לכו"ע ובכל אופן צריך לקיים מצות — ראה קו"א שם סק"א.
- 32. והרי מזה שגם רשע שמוסיף כח בקליפות נצטווה ומחוייב לקיים מצות ה' (ראה הערות שלפנ"ז), שמצוה הוא לשון צוותא וחיבור (לקו"ת בחוקותי מה, ג. דרך חיים שער התפלה (נב, סע"ב). סה"מ תרח"ץ ע' נב. סה"מ הש"ת ע' 72 ואילך. ועוד), מוכח גם שבדבר מצוה שלו ישנה קדושת המצות. ויתירה מזו: קדושת המצוה מכניסה את האדם ברשות הקדושה, צוותא וחיבור עם הבורא. ולהעיר ממשנ"ת כמ"פ בפי' מחז"ל "מתוך שלא לשמה בא לשמה", שב"תוך" ופנימיות כל איש ישראל ישנה כוונה לשמה (כפס"ד הרמב"ם (הל' גירושין ספ"ב) שכל איש ישראל רוצה לקיים כל המצות), והיינו דלא רק שהמעשה נעשה כתיקונו (ראה קו"א שם), אלא שיש בזה (עכ"פ בהעלם ובפנימיות) גם הכוונה "לשמה". וראה לקו"ש ח"כ ע' 50. ועוד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.