ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לז תזריע-מצורע תזריע-מצורע38

38

חרס שאין להם טהרה במקוה"), ולכן¹¹ נדחית ראיית הנגע ("ממתינים") עד שיוציא את כליו, וכ"ש לדבר מצוה שנדחה ראיית הנגע עד לאחרי שבעת ימי המשתה ושבעת ימי הרגל¹²; משא"כ להלימוד מ"וביום הראות בו, יש יום כו' שאי אתה רואה בו" פירושו דהוי דין תורה¹³, שימים אלו¹⁴ הופקעו מדין ראיית נגעים¹⁵, והיינו שאין זו דחי' עד לאחרי ימים אלה בלבד — "ממתינים לו" — אלא שבימים אלה לא חל הדין¹⁶ של ראיית הנגע כלל¹⁷.

[ואולי יש לומר יתירה מזו — שיש גם נפק"מ לדינא, דלהטעם ש"ממתינים לו כו'" ה"ז רק היתר, שאפשר לדחות ראיית הנגע עד אחרי הרגל, אבל בדיעבד אם ראה הכהן את הנגע בימים אלו ופסק עליו טומאה ה"ה טמא¹²; משא"כ להלימוד "יש יום שאי אתה רואה", מכיון

הערות

11. וראה מל"מ שם פי"ד ה"ד מה שהקשה על דברי הרמב"ם (שם פ"ט) שלמד הדין מק"ו, והרי פסק (פי"ד שם) "וצוה הכהן ופנו את הבית אפילו חבילי עצים וחבילי קנים" שהוא כדעת ר"י (נגעים שם פי"ב), שלדעתו דין "ופנו" הוא גזירת הכתוב ולא מצד טומאה. ע"ש בארוכה[ednref_9_*]. וראה מה שתי' בשפת אמת מו"ק שם ח, א ד"ה בגמ' דהא (בסופו), דב' מילי נינהו כו' (אבל ראה רע"ב נגעים שם פי"ב). יד דוד מו"ק שם ז, ב ד"ה רבי אומר. וראה גם משנה אחרונה ותפארת ישראל נגעים שם. ואכ"מ.
12. לכאורה כן משמע מפירוש הרא"ש נגעים פ"ג שם, שביאר הניגוד לשאר כל אדם, דהתם ב"ד כופין אותו דמ"ע היא אבל חתן נותנין לו כו' — דמשמע שרק אין כופין אותו. וראה יד דוד שם ד"ה חתן. [edn_9_*] ולפי הגי' בר"ש כו' הנ"ל הערה 5 מתאים דב' ההלכות ברמב"ם (בפ"ט ופי"ד) שתיהן אליבא דר"י (במו"ק ובנגעים שם פי"ב). אבל לפ"ז יוקשה ביותר קושיית המל"מ בסתירת ב' המימרות דר"י. ולגי' הר"ח "ר' יוסי" מתורצת קושיית המל"מ. וראה לעיל שוה"ג להערה 7. [edn_10_*] וכהל' בגמ' "שנולד בו'", ובמשנה נגעים שם "שנראה בו" (ועד"ז ברמב"ם שם). וראה משנה אחרונה שם. [edn_11_**] דתיבת "בתחלה" במשנה (מו"ק שם ז, א) — "ר"מ אומר רואין את הנגעים בתחלה" — ליתא בכמה כת"י. וראה תוי"ט דכ"נ מלשון רש"י ורע"ב דל"ג בתחלה. ע"ש. וראה תוס' רעק"א למשניות שם (ממל"מ) [ולהעיר, שלכמה גי' לא גרסי זה שבגמ' לפנינו "בטהור כ"ע לא פליגי דלא חזי לי'" — ראה דק"ס שם. ועוד]. וראה בהנסמן בהערה 17.
13. בריטב"א לקמן (יד, ב ד"ה והרי כה"ג), דאיסור ראיית נגעים מדרבנן. וראה יד דוד הנ"ל.
14. אבל בלשון התו"כ: וביום מלמד שנותנים לו שני ימים (ולא כל' הברייתא בגמ' "יש יום שאי אתה רואה בו") צ"ע אם אפשר לפרש כבפנים. ובפרט ע"פ פי' הקרבן אהרן לתו"כ שם.
15. היינו הדין ראי' בתחלה[ednref_10_*], משא"כ לאחר שנראה נגעו בתחלה ונסגר, שבזה פליגי[ednref_11_**] ר"מ וחכמים וכן ר"מ ור"י (משנה וברייתא מו"ק שם ז, א ואילך) אם רואים רק להקל, או — לא להקל ולא להחמיר כיון שאם הוא טמא אינו יכול לשתוק, ו"אם מטמאו נמצא מצערו במועד ורחמנא אמר (פ' ראה טז, יד) ושמחת בחגך" (ל' רש"י במשנה שם).
16. להעיר מלשון הריטב"א שם "איסור ראיית נגעים" (אלא שלדעתו הוא "מדרבנן" כנ"ל). אבל ברא"ם שבהערה 4 אף שכ' "לית לי' רשות לכהן", הרי מדגיש "לטמויי". וביד דוד שם ד"ה רבי אומר מפרש כן דעת הרמב"ם "דבחתן ורגל אין רשאי לראות ואיסורא נמי איכא לכהן לבטלו משמחתו".
17. ועפ"ז אולי יש ליישב קושיית התוס' שם ע"ב ד"ה יש יום "לר"מ למה אינו רואה להקל". וראה מל"מ הל' יו"ט פ"ז הט"ז (ועיי"ש בד"ה ודע דבגמרא). משנה אחרונה נגעים שם פ"ג. מפרשים למו"ק שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.