19
בגדר חידוש לגבי גאולת מצרים. ב) לאידך גיסא ידוע, דכל הגאולות, גם גאולה העתידה, שרשן מגאולת מצרים, שהיא היתה כמו "פתיחת הצינור"39 לענין הגאולה. וי"ל שזהו40 מטעמי ההלכה41 שמזכירין יציאת מצרים גם לימות המשיח, כיון שגם הגאולה דאז באה מכחה של יציאת מצרים.
ועפ"ז יש לומר, שיש מקום לחיוב מיוחד של ברכת שהחיינו בפ"ע על י"ט האחרונים של פסח42, מצד החידוש שבגאולה העתידה, שהיא למעלה לגמרי מגאולת מצרים, ואינה יכולה להיות נכללת בברכה שבירך בתחילת החג.
אלא שא"א לברך שהחיינו על הגאולה העתידה, כי ברכת שהחיינו היא רק על שמחת לבב מדבר שישנו בפועל ובמזומן, ועדיין אנו לפני גאולה העתידה43 [ואדרבה, הזכרת הגאולה העתידה גורמת גם צער גדול, שכבר כלו כל הקיצין ועדיין לא בא, וא"כ ודאי שא"א לברך ע"ז ברכת שהחיינו44].
וזהו החידוש בדברי הרמב"ם ואדה"ז דברכת שהחיינו די"ט ראשון של חג כוללת ופוטרת ברכת שהחיינו די"ט האחרונים, דאע"פ שיש מעלה נפלאה בי"ט האחרונים של חג, להיותם שייכים לגאולה העתידה לבוא, מ"מ, כל זמן שעדיין לא באה בפועל, הרי מה שנרגש עתה הוא רק ענין הגאולה כפי שנמשכת מיציאת מצרים (שהכח לגאולה העתידה כבר נמשך בפועל מגאולת מצרים), ומצד ענין זה הרי ברכת שהחיינו שבתחילת החג שפיר יכולה לכלול גם ברכת שהחיינו די"ט האחרונים.
(משיחות אחש"פ תשכ"ג, תשל"ד, שביעי של פסח תשמ"ט)
הערות
- 39. ד"ה כימי צאתך תש"ח רפי"ב. וראה גם מאמר הצ"צ הנ"ל (בס' השיחות ה'ש"ת ע' 72): דער לעצטער טאָג פון פסח איז דער סיום פון דעם וואָס עס האָט זיך אָנגעהויבן די ערשטע נאַכט פון פסח (ובהמשך לזה אמר, דאחש"פ הוא היו"ט על הגאולה העתידה).
- 40. סד"ה כימי צאתך שם.
- 41. דעת חכמים במשנה ברכות ספ"א.
- 42. להעיר מס' הבתים (מגדל דוד, ספר מצוה מ"ע קנז) דאין השביתה דשביעי של פסח "מענין חג המצות, כי השביתה ביום ראשון היא זכר ליציאת מצרים אך ביום השביעי באה השביתה בו לזכר קריעת ים סוף שבשביעי ירדו לים ואמרו שירה ואיננו מענין י"ט הראשון. . ומה שצריך לבאר לפי הנחתנו ששביעי של פסח אינו מענין יו"ט הראשון, איך לא תקנו בו חכמים שהחיינו כמו שתקנו בשמע"צ". ע"ש.
- 43. ע"פ המבואר בפנים יש לבאר דברי כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (שהובאו בס' השיחות שם), שאמר בשמעו הוויכוח בין בנות כ"ק מו"ח אדמו"ר (כשהיו קטנות) אם אחש"פ הוא יו"ט כשאר הימים טובים או לאו, "און מושקע זאָגט אַז אחרון של פסח איז ניט אַזאַ יום טוב ווי אַלע ימים טובים והראי' אַז צו ליכט צינדן זאָגט מען ניט די ברכה שהחיינו" — "איז כרגע האָב איך זיך דערמאָנט אויף דער פּאַסירונג פון אחרון של פסח אין יאָר תרכ"ה" (שבו אמר (כנ"ל) שאחש"פ הוא היו"ט על גאולה העתידה לבוא), דיש לומר שיש שייכות בתוכן בין שני הסיפורים, דזה גופא הטעם שאין אומרים שהחיינו באחש"פ, להיותו היו"ט על גאולה העתידה לבוא, כבפנים.
- 44. ע"ד א' הטעמים שאין מברכים שהחיינו על ספירת העומר, כי "אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפשנו לחורבן בית מאוויינו" (המאור ור"ן סוף פסחים. ועוד).
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה לקו"ש חל"ז ע' 19
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.