18

ופוסקים שלפניו, וכן בעניננו, שהרמב"ם לא כ' דין זה בפירוש, רק רמזו בצחות לשונו גבי טעם אי אמירת שהחיינו בשביעי של פסח — מ"מ ע"פ הידוע בגודל דיוק לשון הרמב"ם (וכן של אדה"ז בשולחנו הזהב), יש לומר, שיש דיוק בכך שחידוש זה נרמז דוקא אצל שביעי (ואחרון) של פסח.

ונקודת הביאור בזה — דבנוגע לשביעי (ואחרון) של פסח יש קס"ד שאינו נפטר בשהחיינו שבירך בתחילת החג (אף שאינו רגל בפני עצמו), ולכן הוצרך הרמב"ם (ואדה"ז) להדגיש, שגם בהם אומרים שהברכה שברך בתחילת החג פוטרת החיוב שחל על י"ט האחרונים של חג.

ה. הסברת הענין:

החג דשביעי של פסח קשור עם הנס דקריעת ים סוף [שלכן קורין בשביעי של פסח שירת הים²⁷], שבנס זה מצינו ב' ענינים:

א) הוא הגמר והשלימות דיציאת מצרים (כיון שאז "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים"²⁸), וכדאיתא בתוספתא²⁹ ש"צריך להזכיר (ב"אמת ויציב") יציאת מצרים כו' וקריעת ים סוף", לפי ש"השלמת הגאולה היתה בקריעת ים סוף"³⁰.

[ויש לומר, שזהו הטעם לכך ששביעי של פסח "אינו רגל בפני עצמו", כיון שכל ענינו הוא הגמר והשלימות דיציאת מצרים].

ב) בנס זה הי' מעין הגאולה העתידה לבוא (שאז "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"³¹ — ע"ד מיתת מצרים באופן ש"לא נשאר בהם עד אחד"³²), שזהו מהטעמים שבשירת הים נכללו הנבואות ע"ד ביהמ"ק השלישי שייבנה ע"י הקב"ה בעצמו, "מקדש אדני כוננו ידיך", בזמן ש"ה' ימלוך לעולם ועד"³³ — כיון שאז היו ישראל ראויים לגאולה האמיתית והשלימה, ועוד זאת, שתיכף בתחילת השירה — "אז ישיר משה"³⁴ — נרמז הענין דתחיית המתים³⁵.

[וענין הגאולה העתידה מודגש עוד יותר ביו"ט שני של גליות (דשביעי של פסח) — אחרון של פסח³⁶, שעיקר האריכות בהפטרת היום היא ע"ד משיח צדקנו, "ויצא חוטר מגזע ישי וגו'"³⁷].

והנה בנוגע ליחס של הגאולה העתידה לגאולת מצרים, מצינו שני ענינים: א) הגאולה עצמה תהי' גדולה שלא בערך לגאולת מצרים³⁸, ועד שהיא