13

ז. ויש לומר, שלפי הנוסח שנקט רבינו הזקן בתיאור הנס דשבת הגדול, יש בנס זה "מעלה" אפילו לגבי הנס דיצי"מ:

יצי"מ היתה (א) לאחרי שנתבטל התוקף דמצרים במכת בכורות, (ב) עי"ז שהקב"ה הוציאנו וגאלנו ממצרים; ואילו הנס דשבת הגדול הי' (א) כאשר בנ"י היו עדיין בגלות מצרים⁵⁰, (ב) באופן שבכורי מצרים דרשו בתוקף (עד כדי לעשות מלחמה) "שישלחו את ישראל", שבני ישראל צריכים להיות בני חורין, שדבר זה הוא חידוש גדול יותר מסתם הנהגה נסית של הקב"ה, שהרי זה מה שהטבע עצמו "דורש" שיהי' ענין שלמעלה מן הטבע (וכנ"ל, שיציאת בנ"י ממצרים אינה ע"פ גדרי הבריאה).

ועפ"ז יש לתווך טעם אדה"ז עם הטעם המובא בספרים⁵¹ "שהנהיגו מימי עולם לקרוא לשבת דלפני הפסח שבת הגדול, להודיע לבני אדם כי יש יום אחריו סמוך ונראה שנקרא שבת ואינו גדול כמוהו, והוא יום טוב ראשון של פסח שנקרא⁵² גם כן שבת".

ולפי הנ"ל י"ל, דזה שי"ט ראשון של פסח נק' ג"כ שבת, ואינו גדול כמוהו, הוא [לא רק בזה שקדושת פסח (יו"ט) היא למטה מקדושת שבת, אלא] גם בנוגע להנסים שבהם, כי הנס דיצי"מ בפועל שהי' ביום הראשון של פסח, אינו גדול כמו הנס שאירע בשבת שלפנ"ז, שהמצרים דרשו שבנ"י יצאו ממצרים, ולכן דוקא "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול", כי הענין ד(זכר ל)יציאת מצרים (שבשבת) — למעלה לגמרי מגדרי הבריאה, הוא בו ביתר שאת, גם לגבי ה"שבת" דיו"ט⁵³ ראשון דפסח.

(משיחת שבת הגדול תשמ"ו)