12

מצד גדרי הבריאה הרי בנ"י הם "המעט מכל העמים"⁴¹ והם תחת שלטון אוה"ע ובמילא אין מקום ליציאה ממצרים [ובפרט יציאה מעבדות מצרים, שאפילו עבד אחד לא הי' יכול לברוח משם⁴²] — והיציאה ממצרים היתה נס גלוי, למעלה מגדרי הבריאה. וזהו הפירוש הפנימי ד"יציאת מצרים": "מצרים" מורה על המיצרים וגבולים של העולם, וע"י יציאת מצרים נתעלו בנ"י למעלה מגדרי (מיצרי וגבולי) העולם⁴³.

ו. ועפ"ז יוצא, שתוכן החילוק בין טעם הטור והטעם שהביא אדמו"ר הזקן (מהתוס'), הוא כהחילוק בין שני הענינים בשבת:

זה שב"נ (מצרים) לא מנעו את ישראל מקיום מצות השם — שייך להגדר ד"זכר למעשה בראשית"⁴⁴, שכאשר ישנה ההכרה ב"חידוש העולם", שהקב"ה הוא בורא עולם ומנהיגו, מובן שא"א לעשות דבר המנגד לרצון השם — אבל אין בזה עדיין ענין שהוא למעלה מגדרי הטבע והעולם;

משא"כ לפי דברי אדה"ז, שבשבת זו כבר היתה "התחלת הגאולה והנסים", דהיינו ההתחלה של היציאה ממצרים (כנ"ל) — ה"ז שייך לגדר "זכר ליציאת מצרים" שבשבת, שהוא למעלה לגמרי מגדר הבריאה. ולכן נק' יום שבת זה "שבת הגדול", לפי שבו הי' מודגש באופן גלוי ענין השני שבשבת, "זכר ליציאת מצרים", שהוא "גדול" שלא בערך לגבי הענין ד"זכר למעשה בראשית".

ובזה יובן טעם הדין (שבשו"ע אדה"ז שם²⁴) ש"אין אומרים ברכי נפשי⁴⁵ אלא אומרים עבדים היינו"⁴⁶, דמשמע דהא בהא תליא: במזמור "ברכי נפשי" מתוארת גדלותו ית' בענין מעשה בראשית ("מה רבו מעשיך ה'"⁴⁷, כמתואר שם בפרטיות)⁴⁸, ואילו שבת הגדול שייך לגדר "זכר ליציאת מצרים" ולכן "א"א ברכי נפשי אלא אומרים עבדים היינו"⁴⁹, כי אין מקום לסיפור גדלות השם בענין מעשה בראשית, כאשר מודגשת בגלוי מעלה גדולה יותר (ובאופן של אין ערוך), "זכר ליציאת מצרים" (שלמעלה מגדרי העולם).

[ולכן לא הזכיר אדה"ז, אפילו בדרך טפל, הטעם שבטור].