11

לא. . בעשירי לחודש סתם בין שחל בשבת בין שחל בחול כדרך שנקבעו כל המועדים"²⁸, דבשו"ע אדה"ז²⁹ מביא תירוץ המגן אברהם³⁰ "לפי²⁸ שבעשרה בניסן מתה מרים וקבעו בו תענית כשחל בחול" (ועוד "נאמרו בו דברים הרבה"³¹, שתוכנם מצד ענין צדדי³² ולא בשייכות להנס³³); אבל כיון שכל עניני התורה הם בדיוק בתכלית, מסתבר לומר, שקביעת זכרון הנס ליום השבת שייכת גם לתוכן דיום השבת³⁴.

זאת ועוד: מלשון השם "שבת הגדול" משמע, שנס זה פעל "גדלות" בענין השבת גופא, שיום השבת עצמו נעשה "גדול".

והביאור בזה:

בנוגע לשביתה בשבת נאמרו בעשה"ד ב' טעמים: "זכר למעשה בראשית" — "ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. . וינח ביום השביעי"³⁵; ו"זכר ליציאת מצרים" — "וזכרת³⁶ כי עבד היית בארץ מצרים גו' על כן צוך ה"א לעשות את יום השבת".

וכמו שמבאר הרמב"ם (במורה נבוכים³⁷) ב' ענינים אלה³⁸: "זכר למעשה בראשית" הוא מה שע"י השבת "יתקיים יסוד חדוש העולם ויתפרסם במציאות כשישבתו בני האדם כולם ביום אחד וכשישאל מה עילת זה יהי' המענה כי ששת ימים עשה ה'", ו"זכר ליציאת מצרים" הוא ב"תתו לנו תורת השבת וצוותו אותנו לשומרו (ו)הוא עלול נמשך לעילת היותנו עבדים במצרים כו' וזכור חסדי השם עלינו בהניחנו מתחת סבלות מצרים כו'"³⁹.

וממוצא דבר מובן, שהם ב' ענינים שונים בענין השבת: "זכר למעשה בראשית" הוא זה ששבת הוא חלק ופרט מהבריאה (אלא שמורה על "חידוש העולם", שהקב"ה הוא בורא העולם), וכמודגש בלשון רז"ל⁴⁰ "מה הי' העולם חסר. . באת שבת כו'", והיינו שע"י השבת נשלמה מציאות העולם; אבל "זכר ליציאת מצרים" הוא מה ששבת היא למעלה לגמרי מהבריאה, ושייכת לישראל דוקא ע"י שיצאו ממצרים.

ויש לבאר השייכות דענין השני שבשבת לתוכן הענין דיציאת מצרים: