7

שבת הגדול

א. כתב הטור¹: "שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם לפי שנעשה בו נס גדול שפסח מצרים מקחו בעשור. . ופסח שיצאו ישראל ממצרים הי' ביום ה'. . ונמצא שיו"ד בחודש הי' שבת ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מטתו ושאלום המצריים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול".

והנה תיאור נס זה הובא בפירוש רבותינו בעלי התוס'², אבל שם איתא "כשראו המצרים כשלוקחין הפסחים לשחוט נתקבצו עליהם להרגן כי יראתם של מצרים הי' בהמות ועשה להם הקב"ה נס וניצולו ולכך קרוי שבת הגדול מפני גדול [גודל] הנס". ובספרים מבית מדרשו של רש"י איתא³: "ומקחו של פסח מבעשור הי' בשבת שלפני הפסח, אמרו ישראל הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו⁴ אמר להם הקב"ה עתה תראו הפלא אשר אעשה לכם, הלכו ולקחו איש את פסחו להיות להם למשמרת עד ארבעה עשר יום, כשראו כן המצריים היו רוצים לקום ולנקום מהם, והיו מעיהם מחותכין ובאש נדעכין ונדונין ביסורים וחליים רעים ומרים, ולא הזיקו לישראל, ועל שם שנעשו בו נסים לישראל באותו שבת שלפני הפסח נקרא שבת שלפני הפסח שבת הגדול".

ולפי נוסחאות אלו מובנת מעלת הנס שנעשה בשבת זו, שבנ"י ניצולו מסכנת נפשות (ולנוסחא שהביא רש"י, נוסף על שבנ"י לא ניזוקו, עוד זאת, שהמצריים נידונו ביסורין וחליים רעים ומרים).

והנה בהנוסח שבטור צ"ב, שלא הביא שהמצרים רצו להרגם, והקב"ה עשה להם נס והצילם (וכן לא שהמצרים נידונו ביסורים), כ"א רק ש"לא היו רשאין לומר להם דבר" — וא"כ עיקר הנס חסר מן הספר.

ב. ויש לבאר זה ע"פ ההוספה בלשון הטור על לשון הראשונים הנ"ל (בשם המדרש) "ושאלו המצרים למה זה לכם השיבו לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו", דלכאורה ל"ל לפרש שאמרו פרט זה להמצרים — הרי בלא"ה (גם לפי הנוסח בבעלי התוס' ובספרי רש"י) מובן מאליו דמה שאמרו שהולכים לשחוט את אלקיהם הי' לקיים ציווי ה' (ולא סתם לעורר קנאת המצרים⁵) — ולמה מפרט הטור פרט זה?