6
לרצון העליון למעלה מטעם ודעת אין נפק"מ באיזה דבר הוא רצון העליון, ועושה ומעשה בהכשר מצוה כמו בגוף המצוה32.
ב) ואותו הדבר הוא גם בעבודה עם הזולת: יכול אדם לעשות "חשבון" שהוא יעסוק רק בהשפעה על יהודי כזה שהוא "במקום רבו", בד' אמות של ביהכנ"ס וביהמ"ד, אבל להשפיע על יהודי הנמצא "מחוץ למחנה" אין זה תפקידו.
והיינו שאף שזהו דבר נחוץ וחשוב כו', הרי זה שייך לכהנים אחרים; מקומו — עבודתו והתעסקותו — הוא אצל רבו.
ולמדים מפרש"י הנ"ל, שאותו העבד המוזג כוס לרבו הוא עצמו צריך ללכת חוץ למחנה33 ולעשות עבודתו שם.
ואופן עבודתו הוא — שצריך להלביש את עצמו ב"בגדים אחרים — פחותים מהן", ולא בבגדים שבהם עובד עבודתו בפנים, והיינו שצריך להתלבש בלבושי המתברר ולעסוק ולדבר עמו, כפי ערכו ודרגתו.
ואף שזוהי ירידה גדולה ביותר עבורו, שעוסק עם זה שלע"ע כל מה שיכול לפעול עליו הוא לא בענין תורה ומצות בפועל אלא רק הכנה והכשר בלבד (ענין של סור מרע וכיו"ב), הרי דוקא מצד זה נקרא בשם כהן בשלימות, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש",
והיינו שעושה השירות להקב"ה כמו שהקב"ה עושה — וכמו שהי' ביצי"מ, "וארד להצילו מיד מצרים"34, שהוציאנו ה' ממצרים "לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. . אני ה' אני הוא ולא אחר"35,
וכן תהי' לנו, שהקב"ה בעצמו אוחז ביד כאו"א — "איש איש ממקומו" — ומוציאו מן הגלות וכמ"ש36 "ושב ה"א את שבותך", בניסן זה ממש, בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל37.
(משיחת ש"פ צו תשל"ב)
הערות
- 32. ראה בכל הנ"ל לקו"ש חי"ז ע' 384 ואילך. חכ"ב ע' 12 ואילך.
- 33. להעיר ממ"ש הרמב"ם שם הי"ד, ש"מעולם לא נתעצל כהן מלהוציא את הדשן" ובהט"ו שם ש"אין בע"מ מוציאין אותו" — אע"פ שלא הי' ע"ז "פיוס" וגם "אין הוצאתו לחוץ עבודה".
- 34. שמות ג, ח.
- 35. הגש"פ ד"ה ויוציאנו. וראה בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים (קה"ת) המקורות והפירושים בזה. וש"נ.
- 36. נצבים ל, ג ובפרש"י.
- 37. דעת ר"י ר"ה יא, א. וכן סתם בשמו"ר פט"ו, יא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.