311

במענה למכתבו מכ' תמוז, בו כותב אודות מצב בריאות בתו. . תחי' ודעת הרופאים בזה, שכמה מהם מייעצים נתוח ביד, ואינו ברור במכתבו, אם זוהי דעת רופא יחיד או רופאים רבים ועוד ועיקר — האם הדיעה מבוססת רק על העדר ידיעה לסיבת המיחוש (שלכאורה כן משמע כיון שעשו טפולים שונים אחרים) או שיודעים המיחוש ברור וגם הטפולים הנ"ל שייכים למיחוש, אלא שבמקרה זה לא הצליח, ובטח יברר האמור ובהתאם להידיעות יחליטו.

ועוד להוסיף, אשר בנתוחים כאלו ישנם סוג שנוגע לא כ"כ עצם הנתוח, שבסגנון כתבו קל הוא, כי אם הזהירות יתירה שלא לנגוע בעצבים (נערוון) ועורקים (מוסקולס) הנוגעים לנענוע אצבע או אצבעות, כן מהנכון לברר החלק שמתוסף מצד "הפסיכולוגיא", ז. א. ענין שאינו בגשם האצבע והיד, כי אם בכח המחשבה והדמיון — שנדמה לבתו שבחזרתה לעבודה גם הכאב חוזר [שבמקרה זה הרי התבוננותה בהענין דהשגחה פרטית וזה שהמשגיח על כאו"א הוא ג"כ רופא כל בשר ומפליא לעשות, ונאמר בכל אשר תעשה, וההדגשה בכל אפילו כל שהוא, יש מקום לומר שיחליש אז הדמיון ואת הכאבים בזה], ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור.

התקוה חזקה שעשה בשבועות אלה בענין הפצת המעינות בכל מקום שידו מגעת, ובטח ימלא עד"ז בהזדמנות הבאה.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

(ממכתב כ"ה תמוז, תשכ"א)

במ"ש אודות מצב בריאותו והרופאים תולים זה בעצב בחוליות הצואר, בטח נודע לו שישנה שיטה בחכמת הרפואה (אף שכמה מהרופאים מתיחסים לזה בביטול) שע"י משמוש — המומחים באופן זה — בחוליות מביאים להטבה בכמה ענינים כגון דא. ואף שמוכרחני לאמר שאינני בהתלהבות משיטה זו, אבל הנסיון הראה שכמה פעמים מביאים תועלת. וכדאי לנסות. כמדומה שהשם הוא: קַיראפּראַקטיק.

לפלא שאינו מזכיר דבר מהתועדות דחודש כסלו בכלל ומיום הבהיר י"ט כסלו ביחוד, שהרי הוא ר"ה לחסידות ולדרכי החסידות, שהראש כולל בתוכו חיות כל האברים (הימים) וממשיך להם חיות במקומם הם.

ולסיום מכתבו בהנוגע למצב בתו —

השי"ת ימלא ימי הריונה כשורה ובנקל ותלד זחו"ק בעתה ובזמנה כשורה ובקל.

המחכה לבשו"ט בכל האמור.

(ממכתב י"א טבת, תשי"ח)