309

אשר גם בארצות הברית ממעטים בניתוח זה, וגם זה — רק לאחרי כמה שנים של טיפול בחולה, וברוב המכריע שעושים ניתוח לובוטומי — הוא מפני שלא היתה אפשרות של השגחה מעולה (מחוסר אמצעים כספיים). ולאחר כל זה, וגם זה בודאי ידוע לכבודו יותר מאשר לי, אם גם הניתוח מצליח, הנה אף שכבודו מזכיר במכתבו "שכמעט כולם חזרו לחיים תקינים" מקרים כאלו שיחזרו לחיים תקינים כאן — נדירים ביותר וביותר, אם בכלל היו כאן מקרים כאלו.

ולהשתמש בסגנונו של כבודו שאינו "רוצה להיות שותף ברצח", הרי בניתוח האמור אין זה ניתוח רק בגוף, כי אם ניתוח גם בחיים הנפשיים של המנותח, ואם תמצא לומר, הרי זה פוגע בחלק מחייו הנפשיים — ז. א. שיש בזה ג"כ רצח חלקי עכ"פ, אלא שבלית ברירה — בוחרים את הרע במיעוטו.

כל הנ"ל מבאר עמדתי בנוגע לטיפול האמור, מבוססת על הוראות חכמינו ז"ל בתורתנו תורת חיים, שאפילו הצלה לשעה ג"כ יש להשתדל בה ככל האפשר, ובפרט במקרה של חולי נפש, אשר בזה כמה ענינים עדיין אין ברורים הן בהנוגע לגורמי המחלה והן באופן רפואתה, וביותר בשנים האחרונות, אשר טיפולים עקריים ושנויים עקריים מתחדשים בשטח זה לעתים הכי תכופות. ולכן כדאית כל השתדלות לדחות טיפול הלובוטומי' למשך זמן איזה שיהי' — עד שאין ברירה בהחלט.

את כבודו הסליחה על כתבי אליו בשטח שהוא שלו. ויהי רצון אשר הרופא כל בשר ומפליא לעשות יצליחו במילוי תפקידו במילואו. וזכות הרבים מסייעתו.

(ממכתב ר"ח מנ"א, תשח"י)

לפלא השאלה הַלהסתבך בניתוח. . . דהקטנת הקיבה ותוצאותיו הבלתי ברורות (ככל הדרוש) וכו'! — והסיבה היחידה — שהמדוברת תי' כבדת בשר?! ומופרך.

(ממכתב ח' כסלו, תשמ"ג)

אין ענטפער אויף אייער בריף פון י"ט חשון וועגען אייער געזונט צושטאַנד און די מיינונג פון די דאָקטוירים.

בכלל פון די צוויי אופנים, וואָס איר שרייבט נתוח אָדער ראַדיום חשמל (געמיינט הקרנות) דאַרפמען נוטה זיין מער צו דעם ערשטן אופן. פאַרשטענדליך מיט דער צושטימונג פון אַ רב מורה הוראה. וואָרום אין הקרנות, איז ניט שטענדיג קען