267

באַקומט זיין מיאוס'ן סוף און ביי אַלע אידן וועט זיין בקרוב ממש אורה ושמחה וששון ויקר.

מיט וואונשן פון אַ פרייליכן פּורים.

(ממכתב אדר ב', תשג"ה)

... בהוספה על אישור מכתבו והחוברת ובהוספה על המברק שלי, אף שהערתי בענין מתנות לאביונים מובנה מאלי' ואין צריכה ביאור, אבל רצוני להשתמש בהזדמנות זו להוסיף עוד נקודה בזה. והיא:

נוסף על העיקר הוא הערך הדתי שבמצות מתנות לאביונים שהיא ממצוות היום דפורים, ואדרבה כמבואר בדברי הרמב"ם עוד נעלה יותר על ענין דמשלוח מנות, יש בזה ערך פדגוגי לחנך ולהרגיל את הילדים לעבור על מדת הילדות (?) ולתת ממונם למי שאינם חייבים לו ולא כלום, שיש בזה רגש עמוק יותר מאשר משלוח מנות לחבר או לחברה. ובפרט אשר הפרשת צדקה בממונו צריכה לגרור, ועל כל פנים בהשפעת המחנך שיעורר על זה, גם צדקה בגופו ובטרחתו, שהם המדריכים הכי פעיליים להחליש רגש האנוכיות שהוא מקור לכל מיני התפרצויות והפרעות ועד לידי חטא ועון בפועל.

לא אכחד אשר בתור חסיד חביבה עלי נקודה זו ביותר, שהרי מיסודי תורת החסידות ונושאי' היא ההדגשה איך שאהבת ה' ואהבת התורה ומצותי' אחדים הם עם אהבת ישראל, ועד שכולי חד.

(ממכתב י"ג ניסן, תשכ"ג)

... זיכער האָט איר אויסגעניצט די ימי הפורים, און ווי עס שטייט אין דער מגילה אַז רבים מעמי הארץ מתייהדים, וואָס איינע פון די רמזים אין דעם איז, אַז די וועלכע ביז פאַר פורים זיינען געווען עמי הארץ, ד.ה. אַז זיי האָבען זיך באשעפטיגט נאָר אין ענינים ארציים, זיינען געוואָרען יהודים, כדרשת ולשון רז"ל, אַז ישראל ווערן אָנגערופן יהודים, על שם שכופר בעבודה זרה — וואָס די פנימית אין דעם איז, אַז אין יעדער זאַך זוכט מען און במילא געפינט מען, געטליכקייט, וואָרום דער וואָס זאָגט, אַז עס איז פראַן, אתר פנוי מיני' — איז דאָס אַ ענין פון שתי רשויות, דבר עבודה זרה, ודו"ק.

(ממכתב י"ט אדר, תשט"ז)

—————— ——————