264

המלכה עמי בבית, ז.א. בבית תפלה לנותן התורה ומצותי', אשר מצות שבת שקולה היא כנגד כל המצות, וכמרז"ל ירושלמי נדרים (ספ"ג).

וכיון שחילול שבת נעשה בשם כל חברי ביהכ"נ זה, שהרי הגבאים המחליטים בהאמור הם באי כחם, יש מקום ספק לכל עניני תפלה וקריאת התורה אשר בו, ולא רק בחלקם הנמסר ע"י המיקראפאן, אלא גם שלפניהם ושלאחריהם.

והנה כל הנ"ל הוא משורת הדין דהלכות שבת, באם לא הי' כלל בזה ענין דחילול השם, אבל בשים לב גם לנקודה זו, הרי חמור הדבר פי כמה וכמה, ולדעתי פשוט בתכלית, שאפילו בראש השנה ויום הכפורים יש להתפלל ביחידות, אבל ח"ו בבית הכנסת האמור. . .

(ממכתב כ"ה אלול, תשי"ח)

לאחרי הפסק נתקבל מכתבו מכ"ג שבט, בו כותב אודות ענין בית הכנסת.

הנה אף כי בכלל אין עניני להתערב בכגון זה ועד ששואלים דעתי במפגיע וכו', אבל כיון שכפי השערתי הרקע איז ניט קיין גלאַטער, ועוד וג"ז עיקר שהמושכל ראשון צ"ל להרבות בבתי כנסיות שעל טהרת הקדש בפרט בתקופתנו זו ובמחנם הט' וכיו"ב, לכן חוויתי דעתי בהתאם לזה שאף שבאופן זמני נכון הדבר ומכמה טעמים שיהי' כת"ר בביהכ"נ אודותה כותב, אבל בהנוגע לקביעות — ע"פ הנ"ל טוב שייסד ביהכ"נ לעצמו, ואפילו אם יהי' ראשיתו מצער הרי אחריתו ישגה עכ"פ ויהי רצון שישגה מאד.

מובן שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואין זה מסוג עניני בכלל להעמיד דוקא על חוות דעתי כהאמורה, אלא שמאידך גיסא איני רשאי להעלים הנראה לי לטובת כל המעונינים והמעורבים — שיהי' באופן הנ"ל, ואפילו באם אי אפשר שיהי' ביהכ"נ בביתו ממש, צריך להשתדל ע"ד ביהכ"נ שיכול להיות עצמאי יותר מאשר בביהכ"נ דעתה.

וכיון שמתקרבים אנו לחדש אדר אשר נקודתו ואמצע החדש הם ימי הפורים, דמשלוח מנות איש לרעהו, ואחד הטעמים בזה קירוב לבב כל ישראל ועד לאחדות אמיתית, יהי רצון שתתחיל פעולה זו תיכף מש"ק מברכין חדש אדר הלוך והוסיף ועד דקיימא סיהרא באשלמותא באמצע החדש.

בכבוד ובברכה לבשו"ט בכל האמור ולנחת אמיתי מבנו שי' אודותו כותב — בתוככי כל יו"ח שי' — ביחד עם זוגתו הרבנית תחי'.

(ממכתב כ"ו שבט, תשכ"ד)