261

שינוי המנהגים אף בדברים שלא הי' בהם חשש של איסור וכיו"ב, ובפרט במנהגי בית הכנסת שבמדינה זו שצריכים חיזוק ביותר. . .

(ממכתב כ"ב מ"ח, תשט"ו)

... ומ"ש אודות ענין הפרוכת, לפלא שלא פירש כוונתי כמו שהיא, כי הרי אין הענין להביא ראי' שהיתה פרוכת מבחוץ לארון קדש כי אין בזה פלוגתא ולא נצרכה אלא למקור שיש מקום לפרוכת מבפנים בארון הקדש, ובמילא כל המקומות שמביא ראי' שמוכח שהיתה פרוכת מבחוץ הוא כמאמר העולם, שלאָגט זיך אין אַ אָפענער טיר. ומה שכתבתי אני היינו שמרש"י ואפי' מתוספות במגילה מוכח שהי' פרוכת גם מבפנים. . .

מש"כ "בדורות האחרונים" — היינו שאז פרוכת רק בחוץ.

(ממכתב י"ז כסלו, תשט"ו)

... במ"ש אודות שאין מחיצה בין הגברים לנשים — תקותי חזקה שבהשתדלות המתאימה ובדרכי נועם ובדברים היוצאין מן הלב יעלה בידו לתקן זה, והרי חשוב הדבר ביותר, כיון שיהי' תקדים טוב ויפה בשביל כמה מושבות ובפרט שאפילו אלו שלע"ע אין מקבלים ההסברה שבלי מחיצה הוא נגד השו"ע, יש לבארם מתאים גם לשכל הפשוט דנה"ב שבודאי גם הם כוונתם בתפלה היא פני' למי שהוא עליון מהם, איך שלא יתארוהו בשכלם או בהרגש הלב, וגם לשיטתם הרי תפלה ענינה עבודה שבלב ובכוונה, ותוצאה מידית מהתבוננות אפילו לשעה קלה בזה שצריך להסיר כל ענינים המפריעים לכוונה ולהתקשר עם זה למי שפונים ומתפללים אליו, ורואים במוחש אשר העדר המחיצה, אף שמתפללים בחלקים מיוחדים בחדר, מגרה את המתפללים או המתפללות להביט למחלקה השני' וכו' ופשוט שבהנ"ל אין כל השפלת ערך מי שהוא, ולכן הוא גם הדין (למרות שהאב ובניו יחסם ענין ע"פ התורה הוא וכסגנון הכתוב כרחם — אב על בנים, בכ"ז הדין בשו"ע או"ח רסצ"ח) שאסור לנשק בניו בבית הכנסת, וטעם הדין ע"פ האמור. . .

(ממכתב כ"ה אייר, תשי"ט)