227

יו"ד שבט

לקראת יום ההילולא, עת רצון, רצוני, כמנהגי, לחדש ולהדק את היחסים אשר בינינו בכתב עכ"פ.

והרי יום ההסתלקות של צדיק הוא יום סגולה, כביאור רבנו הזקן באגה"ק סימן ז"ך וביאורו, שלאחרי ההסתלקות, כאשר סרו ההגבלות הבאות ע"י הגוף, אזי ההתקשרות עם צדיקא דאתפטר היא במדרגה נעלה יותר, הן במילי דשמיא והן במילי דעלמא, וכל הקרוב קרוב קודם לברכה. וכ' שי' הרי זכה להכיר את כ"ק מו"ח אדמו"ר ובתור אדמו"ר והן במילי דעלמא והן במילי דשמיא, מאז ביקורו של כ"ק מו"ח אדמו"ר באה"ק ת"ו, וכרשום בזכרוני סיפר לי כ', אשר (אדרבה) ההתחלה הייתה ששמע אז לראשונה מאמר דא"ח ממנו. ואף שלפי דברי כ' הי' הענין אז בבחינת מקיף, הרי ביארו נשיאי חב"ד אשר מאמר חסידות נעמט מגיע לנשמה בכל ה' דרגות שלה נר"ן ח"י, שיחידה שבנפש היא אמתיות ענין המקיף.

ועל פי מה שכותב בעל ההילולא בשיחתו קודש מי"ט כסלו (צ"ג, אות י"ז)^* שחמש דרגות הנשמה הנ"ל מכוונים הם כנגד ד' עולמות אבי"ע ועולמות הא"ס שלמעלה מהאצילות, כי איש הישראלי עולם מלא הוא כולל כל חמשה עולמות אלו.

והיחידה שבנפש היא מקיף החודר בתכלית הפנימיות ועד העקב שבנפש ועד העקב שבגוף.

ויהי רצון שזכות בעל ההילולא (כולל פי' החסידותי בזה — הזיכוך שפעל) יעמוד לכאו"א בהמצטרך לו.

בכבוד ובברכה. . .

(ממכתב ערב יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר, תשכ"ד)

מאשר הנני קבלת מכתבו מי"ג שבט וכן הקודמו מה' שבט עם המצורף אליו,

ות"ח על שלחו לי, ומוחזר בזה, לאחרי העתקת המילי מעלייתא דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא דיו"ד שבט דאזלינן מני',

ובמיוחד התרשמתי ממה שמצאתי בסיום הענין^*, אשר בהד' אמות הקרובים לראש ההר מרגישים וכו',