224

... במה שהעיר כת"ר במש"כ בתניא דאמתית שם צדיק הוא מתנה מלמע' ורבה אמר אנא בינוני מפני שעסק בתורה ורק העוסק בתורה וגמ"ח יצרו מסור בידו (ע"ז ה, ב) ורוצה לפרש דיצרו מסור בידו הכוונה למדרי' צדיק הנ"ל — לפענ"ד אאפ"ל כן, כי לעסוק בתוגמ"ח מחובתו של כל או"א ולגמרי תלוי בבחירתו, משא"כ מדרי' צדיק אשר "אין לאדם משפט הבחירה בזה כ"כ כו'" (תניא פי"ד). ועיי"ש שהשתדלות האדם בהשגת מדרי' זו היא ע"י התבוננות כו' ולא ע"י עסק בתוגמ"ח. ועכצ"ל דיצרם מסור היינו בהנוגע לפועל במחדו"מ וכמשנ"ת בפי"ג. ודלא כענין דלבם ברשותם המבואר בפי"ז.

(ממכתב ימי הסליחות, תשי"ט)

... לההערה בחינוך קטן (שבתניא): בודאי צודק שחנוך לנער גו' וביאורו — הוא בנוגע לכל אדם. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואדרבא מדת הבינונים היא מדת כל אדם וצדיקים מועטים הן,

ומש"כ בסיומו דח"ק יפול צדיק וקם כו' — הוא לתרץ הקושיא שבחצי השני דכתוב זה — דחינוך זה הוא מעליותא להנער אפילו באם שייך ומגיע לדרגת זקן (צדיק) ואפילו לאחרי שיזקין. [ומובן ובמכש"כ וק"ו בנוגע לכל אדם — שזקוק הוא לאהבה שנתחנך כו' מנעוריו].

בנוגע לסדר ולימוד בתורת חב"ד — ה"ה כבכל התורה, דהסדר נחוץ למתחיל (מקרא ואח"כ משנה וכו', ולאח"ז בסדרי הישיבות — כולל תומכי תמימים), אבל לאח"ז — (נוסף על מחז"ל הכללי — ללמוד במקום (גם במובן הרוחני) שלבו חפץ) העיקר הוא שיהי' בריבוי באיכות ("יגעת") ובכמות.

ועיין ב"ח לטאו"ח סמ"ז ד"ה אר"י א"ר. ומצוה גדולה ועתה בפרט לפרסם.

(ממכתב י"ב טבת, תשמ"ב)

במענה על מכתבו מי"ב אייר. מ"ש שאין נמצא בסביבתו מי שיוכל ללמוד — בל"נ — דרושי התו"א ולקו"ת מתאים לשיחת שבת מברכין שלפני חנוכה^* — כבר