211
לדבקה59 בו ית' ביחוד נפלא כמו שהיתה מיוחדת בו ית' בתכלית היחוד" קודם ירידתה למטה.
אבל זה שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא אי"ז תשובה "על הריחוק" — שהרי אז יתגלה כבוד ה' למטה כמו למעלה, באופן שלא יהי' שום ריחוק מהשם (גם בהיות האדם למטה נשמה בגוף) — אלא הכוונה ב"לאתבא צדיקייא" היא שיגיעו למעלת התשובה הבאה באהבה גדולה לה' שלמעלה ממדידה והגבלה ("בכל מאדך"):
בזמן הזה, עיקר השלימות דאהבה "בכל מאדך" הוא בבעל תשובה60, דכיון שצמאון נפשם לידבק בה' בא אחרי ש"היתה61 נפשו בארץ צי' וצלמות. . ורחוקה מאור פני ה' בתכלית (ו)לזאת צמאה נפשו ביתר עז מצמאון נפשות הצדיקים" [וכידוע המשל בזה62 ממי שבורח מן המות, שבריחה זו היא בכל עצמותו ולמעלה מכל מדידות והגבלות, וענין זה אינו שייך (כ"כ) בצדיקים];
אבל לאחרי ביאת המשיח, שעצמותו ומהותו ית' יהי' בהתגלות למטה, הנה גודל ועוצם הגילוי יפעול באדם עלי' בלתי מוגבלת, באופן שגם צדיקים יגיעו אז לשלימות דאהבה "בכל מאדך"63.
ו. והנה א' מהחילוקים בין שני אופנים הנ"ל בתשובת הצדיקים הוא:
באופן הא', תשובת הצדיקים היא רק פרט במעלת עבודתם בתור צדיקים, שהיא העבודה במצב של אור וקדושה שאין בו שום רע, שגם תשובת הצדיקים היא בכדי להגיע לשלימות דעבודה זו — דמאחר שעצם היותו נשמה בגוף בעוה"ז החומרי הוא מצב של "ריחוק" כנ"ל וחסר עדיין במצב של קדושה בתכלית ובמילא אין עבודת הצדיקים שלו בשלימות, ולכן מתעורר בתשובה להשיב את נפשו לשרשה ומקורה [ולכן תשובה זו היא רק לפני ביאת המשיח, משא"כ אח"כ64, כאשר "רוח הטומאה אעביר מן הארץ"65, אין צורך בתשובה זו66].
משא"כ באופן הב' — מעלת התשובה של צדיקים לאחרי ביאת המשיח (עלי' בלתי מוגבלת) — הרי עבודת הצדיקים ועבודת התשובה הן שתי עבודות שונות,
הערות
- 59. ל' התניא אגה"ת פ"ח (צח, סע"א) — לענין תשו"ע.
- 60. ראה לקו"ת שה"ש מט, סע"ב ואילך. וראה בארוכה שערי תשובה (לאדמו"ר האמצעי) ח"ב חינוך פמ"ח (נג, ג ואילך) במעלת "בכל מאדך" דבע"ת על "בכל מאדך" דצדיקים.
- 61. ל' התניא ח"א פ"ז (יב, א). וראה אגה"ת שם בסוף הפרק.
- 62. סה"מ תש"י ע' 7. ועוד.
- 63. ראה לקו"ת שם נ, סע"ב. וראה לעיל שם במעלת "בכל מאדך" לעת"ל.
- 64. ראה סד"ה זאת חוקת תרכ"ט שם (בשולי העמוד), דזה שצדיקים צריכים תשובה הוא רק עכשיו, ולא לאחרי שרוח הטומאה אעביר כו'. וראה של"ה בית גדול (לו, אב), דמשמע, שמ"ד בע"ת גדול מצ"ג (ברכות שם) הוא בזה"ז, אבל לעת"ל, בזמן ד"עין לא ראתה גו'" (ראה ברכות שם), אז "נהי' מדריגות צ"ג תכלית הגמור כולו טוב". ע"ש.
- 65. זכרי' יג, ב.
- 66. וע"ד לפני הבריאה, שאז היתה מעלת הצדיקים דוקא, כידוע בענין במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים דוקא (ב"ר פ"ח, ז), ולא בע"ת (לקו"ת שה"ש מד, רע"ג. ובכ"מ). וי"ל, שזהו הטעם הפנימי ש"באחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה" — אף שאח"כ "פרה קודמת שהיא טהרתן של כל ישראל" — כי הקמת המשכן (בפעם הא') היא ע"ד מצב העולם בתחילת הבריאה (קודם עבודת האדם), מצב של צדיקים כו' בלי רע. ובפרט לדעת הזהר (ח"ב רכד, א) שנדבת המשכן היתה קודם חטא העגל. וראה לקו"ש ח"ו ע' 154. סה"מ מלוקט ח"ה ע' ר.
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ ויקרא, פ' החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ד לקו"ש חל"ו ע' 211
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.