208

שי לרביעי לא ישתה" — כוונתו להגדיר תקנת הקריאה, שתקנת קריאת כל ד' הפרשיות (כולל פ' פרה ופ' החודש) היא ע"ד תקנת ד' כוסות:

כשם שד' כוסות דליל פסח, הרי "כל חד וחד מצוה באפי נפשה הוא"²⁰, ו"כל כוס תיקנו על דבר מיוחד"²¹ [כוס ראשון אומר עליו קידוש היום, כוס שני קורא עליו את ההגדה, כוס שלישי מברך עליו ברכת המזון, כוס רביעי גומר עליו את ההלל ומברך עליו ברכת השיר²²]; וזה שאין שותין בין כוס ג' לכוס ד' אינו מפני שיש שייכות ביניהן (שבגלל זה אין להפסיק ביניהן), אלא מטעם שונה לגמרי²³ —

עד"ז הוא בתקנת קריאת ד' פרשיות, שהם ד' (תקנות ו)קריאות שונות, דקריאת פ' פרה אינה חלק מתקנת קריאת פ' החודש, אלא הוא ענין בפני עצמו, ומה שאין מפסיקין בין פרה להחודש הוא מצד דין נוסף.

ג. ויש להסביר דעת רבי לוי ע"פ המובא בכמה פוסקים²⁴ הטעם למ"ש במשנה²⁵ ש"ב[שבת] שלישית [קורין] פרה אדומה" — "לפי²⁶ ששואלין בהלכות הפסח קודם הפסח ל' יום²⁷, להזכיר שיעשו הפסח בטהרה".

והנה דין זה דשלשים יום קודם החג שואלין ודורשין בהלכות החג אינו רק בפסח, אלא בכל הרגלים, וכמבואר בארוכה בשו"ע רבינו הזקן²⁸ בטעם תקנה זו: "לפי שכאו"א הדר בא"י חייב להביא ברגל ג' קרבנות כו' וכל קרבן צריך להיות נקי מכל מום ומשאר דברים הפוסלים את הקרבן לפיכך תקנו חכמים לדרוש הלכות הרגל ל' יום לפניו כדי להזכיר העם את הרגל שלא ישכחו להכין בהמות הכשרים לקרבן ויהי' להם שהות כל שלשים יום".

ועפ"ז יש לומר, דזה שתיקנו קריאת פ' פרה להזהיר את ישראל מטומאה, אינו מפני קרבן פסח בלבד, אלא מפני טהרת הרגל בכלל (הדרושה לעלי' לרגל וג' קרבנות החג (מלבד ק"פ)), וכן מובן ממה שהביאו בכמה פוסקים²⁹ בענין תקנת קריאת פרשת פרה הא ד"חייב³⁰ אדם לטהר את עצמו ברגל"³¹.

ונ"ל שזהו טעמו של רבי בא דס"ל ש"אין מפסיקין בין פורים לפרה", כי לדעתו קריאת פ' פרה שייכת להתקנה דשואלין ודורשין כו' קודם הפסח שלשים יום³² (והיינו הכנה לטהרת הרגל בכלל), ולכן צ"ל בסמיכות לפורים דוקא (שבו התחלת ל' יום אלו³³).