207

שבמצרים הזהיר משה את ישראל על עשיית הפסח בר"ח ניסן¹², כך לדורות קוראים פרשת החודש "ששם פרשת הפסח" בסמיכות לר"ח ניסן (או בר"ח ניסן עצמו)].

ועפ"ז יש מקום להגדיר תקנת קריאת שתי פרשיות אלו בשני אופנים:

א) שתי קריאות אלו הם מעיקרא תקנה אחת¹³, המתחלקת לשתים — היינו שבשבתות שבין פורים לפסח יש לקרוא בתורה ב' פרשיות ע"ד ההכנות לעשיית הפסח: באחת קורין ע"ד הטהרה הדרושה כדי "שיעשו פסחיהן בטהרה", ובשני' קורין פ' החודש "ששם פרשת הפסח".

ב) שתי קריאות אלו הן שתי תקנות שונות [ע"ד ב' הפרשיות הראשונות, פ' שקלים ופ' זכור, שהם שני ענינים שונים, דקריאת פ' שקלים היא "להודיע שיביאו שקליהן באדר"¹⁴, ו"זכור" — "לסמוך מחיית עמלק למחיית המן"¹⁵] — דעיקר תקנת קריאת פרשת פרה היא להזהיר על ענין הטומאה והטהרה (בכלל)¹⁶, אלא שתיקנו לקרותה בזמן זה (בסמיכות לפסח) כיון שאזהרה זו נוגעת לעשיית הפסח.

ולפ"ז יש לומר, שר' לוי (משמי' דנפשי') ס"ל כר"ח בעצם הדין (דאין מפסיקין) אבל לאו מטעמי', דפליגי אם הם ב' תקנות או תקנה אחת:

טעמו של ר"ח בר חנינה ש"אין מפסיקין בין פרה להחודש", הוא לפי שס"ל שמעיקרא הם כמו קריאה (תקנה) אחת, ההכנה לעשיית הפסח, וקריאת פ' פרה היא כמו פרט קדום (טהרתן של ישראל) בקריאת פ' החודש (עשיית הפסח), ולכן מובן בפשטות שאין מקום להפסיק ביניהן.

וזוהי כוונתו במאמרו "ולמה פרה קודמת שהיא טהרתן של כל ישראל", שזה מבאר גם הטעם שאין מפסיקין בין פרשת פרה להחודש, כי בהקדמת פ' פרה לפ' החודש (לפי ש"היא טהרתן של כל ישראל") מודגש שעשיית הפסח (פ' החודש) תלוי' ב"טהרתן של כל ישראל"¹⁷ [בלשון המדרש¹⁸ "אוכלי פסח צריכין לה (לחוקת הפרה)"], ומזה מובן שאין להפסיק ביניהן¹⁹ (כנ"ל).

אבל רבי לוי לא ס"ל הכי, כי בזה שנתן סימן (לדינו של ר"ח) מהדין ד"בין השלי