203
בירושלים36 (וכדלקמן ס"ו).
[ויש לומר, שענין זה נרמז גם באריכות לשון הרמב"ם בפיה"מ הנ"ל (ריש ס"ב) אודות הנצחיות של ירושלים — "ועלי' אמר הנביא9 ונחלתו לא יעזוב, לפי שכבר אמר בתחילת הענין כי ה' בחר את ירושלים לשכינתו ובחר את ישראל לו יתעלה סגולה, ואמר אח"כ כי ה' לא יטוש את האומה הזו אשר בחר לנחלתו ולא אותו המקום אשר בחרו והוא אמרו כי37 בחר ה' בציון אוה למושב לו, כי38 יעקב בחר לו י"ה ישראל לסגולתו, כי9 לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" — שמדגיש שהבחירה בירושלים שייכת להבחירה בעם ישראל, והיינו לפי שהנצחיות של (הבחירה ב)ירושלים תלוי' בבחירתו בעם ישראל, כי אין לייחס ענין הנצחיות למציאותו של דבר גשמי מצד עצמו, אלא שלהיות שירושלים נבחרה להיות מקומם של ישראל, שהם מציאות נצחית ("נצר מטעי מעשה ידי להתפאר"39), לכן נמשכה עי"ז בחירה נצחית (גם) בירושלים40].
ה. ויובן זה בתוס' ביאור בהקדים דברי המדרש41 על הפסוק42 "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" — "משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה", שגם במחז"ל זה מדובר אודות שתי בחירות, בחירת הקב"ה "בעולמו" (בדוגמת הבחירה בירושלים, מקום בעולם), ובחירת הקב"ה "ביעקב ובניו" (ע"ד בחירת הקב"ה בדוד מלך ישראל).
ויש לדייק בדברי המדרש: א) "משבחר הקב"ה בעולמו" — לא משברא הקב"ה את עולמו, שמזה מובן, שהענין ד"ראשי חדשים ושנים" אינו שייך להעולם כפי שהוא מצד בריאתו, אלא להבחירה שהקב"ה בחר בעולמו43. ב) "וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה" — שע"י הבחירה ביעקב ובניו נפעל חידוש בעולמו של הקב"ה, שקבע בו ר"ח של גאולה.
הערות
- 36. ע"פ המבואר בפנים יבואר עוד פרט בדברי הזהר שם, דלכאורה, לפי פשטות משמעות הדברים, שהבחירה בירושלים היא לפי שדוד נבחר לריש קרתא ועי"ז "טב למתא כו'" — אין הבחירה בירושלים בחירה חפשית אלא מפני מעלת הנבחר. וע"פ הנ"ל יש לומר, שאין כוונת הזהר שבחר בירושלים מפני המעלה הנפעלת בה עי"ז שדוד הוא מלך העיר, אלא שבחירת דוד למלך ישראל מאפשרת בחירה בירושלים (כנ"ל בפנים).
- 9. תהלים צד, יד.
- 37. תהלים קלב, יג.
- 38. שם קלה, ד.
- 39. ישעי' ס, כא. וראה עמק המלך בתחלתו (ש' תקוני התשובה ספ"ג. וכן שם ש' עולם התהו פל"א. וראה לקוטי הש"ס למס' אבות): אע"פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו כו' מעשה ידי להתפאר כו' הק' הוא ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים. ובשער הגמול להרמב"ן: הנפש שהיא עליונה אי אפשר שתהי' בטלה כו'.
- 40. וזהו גם עומק כוונת דברי התנחומא (פ' ראה ח) "כשברא העולם חלק הארצות לשרי האומות ובחר בארץ ישראל כו' ובחר לחלקו ישראל כו' אמר הקב"ה יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי כו'" — שנ"ל שאין הכוונה (כפי שמשמע משטחיות הלשון) ששתי הבחירות הם שני דברים שונים, שלאחר מעשה החליט הקב"ה לחברם, אלא שהבחירה הנצחית בארץ ישראל תלוי' בכך שבני ישראל באים לתוכה ונוחלים אותה.
- 41. שמו"ר פט"ו, יא.
- 42. בא יב, ב.
- 43. ראה גם לקו"ש חי"ז ע' 4153. וש"נ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.