200

אבל צ"ע, דגם אם הבחירה בדוד תהי' אחרי הבחירה בירושלים, יכולה זכותו להגין על ירושלים שיהי' "טב למתא כו'".

ועוד: מזה שהכתוב מסיים רק ע"ד הבחירה בדוד (ולא הזכיר כלל הבחירה בירושלים), משמע, שהבחירה בדוד אינה ענין צדדי (ופרט) בבחירה בירושלים (שאם לא יהי' לה מנהיג טוב "ווי למתא כו'"⁶) אלא שזה נוגע לעצם הבחירה בירושלים, שהבחירה בירושלים נפעלת ע"י הבחירה בדוד, ועד שהעיקר הוא הבחירה בדוד.

ב. ויובן זה בהקדם תוספת ביאור בגדר הבחירה בירושלים, שהיא בחירה נצחית, וכמבואר בפיה"מ להרמב"ם⁷: "קרא⁸ את ירושלים נחלה בגלל קביעות קדושתה וקיומה לעולם, ועלי' אמר הנביא⁹ ונחלתו לא יעזוב, לפי שכבר אמר בתחילת הענין כי ה' בחר את ירושלים לשכינתו ובחר את ישראל לו יתעלה סגולה, ואמר אח"כ כי ה' לא יטוש את האומה הזו אשר בחר לנחלתו ולא אותו המקום אשר בחרו. . וכבר באר נצחיות קדושתה ואמר¹⁰ זאת מנוחתי עדי עד" — שמהמשך דבריו מובן, שהנצחיות דירושלים היא בגלל בחירת הקב"ה בה.

והנה בהנצחיות דירושלים יש ב' דינים:

א) דין בבנין הבית — "כיון¹¹ שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה' כו' ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד. . זאת¹⁰ מנוחתי עדי עד", שלדורי דורות ירושלים היא המקום היחידי בעולם לבנות בו "בית לה'"¹².

ב) דין בקדושת ירושלים, וכפסק הרמב"ם¹³ ש"קדושה ראשונה. . קידש. . לשעתן וקידשן לעתיד לבא, לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי כו'", וכנ"ל מפיה"מ ש"קדושתה וקיומה לעולם. . בחר את ירושלים לשכינתו כו'", שמדבריו אלה מובן, שגם "נצחיות קדושתה" היא תוצאה מהבחירה בירושלים. אלא שבס' היד מוסיף (בהמשך הענין¹⁴) טעם לנצחיות הקדושה — "לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה".

ויש לעיין בטעם הדבר, שבנוגע לקדושת ירושלים לא הביא הרמב"ם את הכתוב "זאת מנוחתי עדי עד" (שלכאורה (גם) ממנו ראי' שהשכינה שוכנת שם לעולם, "עדי עד", וכמו שהביא בפיה"מ שם לענין "נצחיות קדושתה"), אלא כותב טעם והסברה "לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה".

גם צ"ע בפירוש הטעם "לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה", שמזה מובן שאין זו גזירת הכתוב (שכך גזר הקב"ה ש"זאת מנוחתי עדי עד", שזהו מקום השכינה לעד ולעולמי עולמים), אלא שכך מחוייב ע"פ