197

המקום, וכמו במשלים הנ"ל (ס"ב), שע"י שהשכל מתלבש במוח הגשמי נעשה בו צמצום והגשמה, ובכתיבת שכל על ידי אצבעות היד אין השכל משתנה על ידי האצבעות. ולכן ענין ההתלבשות יתכן רק בדבר שבערך.

והנה הטעם דס"ל להרמב"ם שהשראת השכינה במקדש היתה בדרך מעבר הוא, כנ"ל, כי הקב"ה הוא למעלה מגדר מקום, ולכן אין שייך לומר שנתצמצם ונשתנה להיות בגדר מקום גשמי. אך טעם זה אתי שפיר רק בבחי' גליא דקוב"ה, דלהיות שמוגדר כביכול בגדר "גילוי", לפיכך שייך לומר שנתגלה רק במקום נעלה ורוחני ולא שייך שיומשך ויתצמצם במקום גשמי, אבל בבחי' סתים דקוב"ה שאינו מוגדר בגדרים, הרי אין הפרש לגבי' בין מקום רוחני (השמים ושמי השמים) ומקום גשמי, והוא למעלה ממקום רוחני כשם שהוא למעלה מן מקום גשמי. ומצד זה גופא שאין בו הגבלות הרי ביכלתו ית' להתלבש גם במקום גשמי גם בלי ירידה וצמצום [וכמ"ש³⁹ "המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ", שמצד זה גופא שהוא "המגביהי לשבת", למעלה מגדר של ירידה והשפלה, לכן "המשפילי לראות. . (גם) בארץ", ויכול להיות נמשך גם בבחי' המקום⁴⁰].

ולכן הרמב"ם שמדבר בספרו אודות הענינים הגלויים שבביהמ"ק, הקרבנות והעבודה בו הקשורה בגליא דישראל, ס"ל שהשראת השכינה היתה בדרך מעבר, ולא באופן של התלבשות, כי הגליא דישראל קשורה עם גליא דקוב"ה, ובבחי' זו יש תפיסת מקום (בדרך שלילה) למקום גשמי, ולכן אין שייך לומר בו שמתלבש במקום מסוים.

משא"כ הרמב"ן קאי בבחי' סתים דקוב"ה השורה בביהמ"ק, הקשור עם סתום דישראל, דהיינו קשר שאינו נעשה על ידי עבודה אלא קשר פנימי וסתום יותר, מצד עצם השראת השכינה בקדה"ק, ולכן ס"ל שהשראת השכינה היתה באופן של התלבשות, "וכבוד ה' מלא את המשכן", "כי תוכו מלא הכבוד כי הכבוד שוכן בתוך הענן תוך המשכן", כי הקשר דסתים דישראל שלמעלה מגילוי הוא עם בחי' סתים דקוב"ה שבו אין הענין דהתלבשות ירידה וצמצום, כי אינו מוגדר גם בשלילת מקום גשמי, ואדרבה — זהו ביטוי הבליגבול שלו, שאמיתית הבל"ג ביכלתו להתלבש גם במקום גשמי.

ז. ע"פ הנ"ל יש לבאר דיוק לשון הרמב"ן (בר"פ תרומה) הנ"ל בפירוש הכתובים דפרשתנו "סוד המשכן הוא שיהי' הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר", שכוונתו ב"שוכן עליו בנסתר" אינה רק להאופן ששוכן במשכן (שלא הי' בו באופן נגלה כמו שהי' בהר סיני⁴¹), אלא לדרגת השכינה, שהוא בחי' נסתר דשכינה, שלמעלה מדרגת שכינה שבגלוי⁴², שהי' במ"ת. וי"ל שזהו שממשיך ומפרש ד"הזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן", שבחי' זו דשכינה שבבחי' נסתר היא עצמה נמשכה בהמשכן שלמטה, דכבוד ה' שלמעלה הוא הוא כבוד ה' שמלא את המשכן — בפנימיות בבחי' התלבשות⁴³.

וזהו החילוק שבין הגילוי שהי' בשעת מ"ת, לגילוי כבוד ה' במשכן ומקדש: גם