191
נתאווה" אלי', הרי מובן, דככל שהאדם עולה למעלה יותר, ומתקרב יותר לשרשו ומקורו "בה' חיי החיים ב"ה"20, הרי הוא מרגיש יותר את הנחיצות וההכרח לירד למטה ולהתעסק בבירור וזיכוך העולם, לעשותו דירה ומשכן לו ית', כיון שרק בכך ממלאים כוונת העצמות.
ונמצא, שאימתי הוי הבערת אש הנשמה מלאכה ועבודה בשלימות, שחפץ הנשמה לידבק בו ית' הוא בשלימות והיא עלי' באמת — רק כשמביאה לידי המשכה למטה — "(צריך ל)אפר"27.
(משיחות ש"פ יתרו תשמ"ט, ש"פ ויקהל תשי"ד)
הערות
- 20. ל' התניא שם.
- 27. אלא שמ"מ גם אם מבעיר אש נשמתו "להתחמם" או "להאיר" הוי מלאכה, דאע"פ שלא נרגש בהרצוא כוונת השוב (וחסר בשלימות הכוונה כו'), מ"מ כיון שעי"ז נתוסף אצלו בחמימות ואור הקדושה ה"ז מלאכה. ויש לומר, שבלשון "להאיר" נרמז גם, שכוונת האדם בההבערה צ"ל (לא רק שהוא יהי' "מואר", אלא) גם להאיר את העולם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.