183

מחמירים, וב"ה ששרשם מבחי' החסדים מקילים²⁹ — דלכאורה, תורה לא בשמים היא³⁰, וכיצד אפשר לפסוק ע"פ שורש נשמתם? — אלא שהפס"ד שלהם הי' לאחרי ההתבוננות והיגיעה בשכלם כפי שהם למטה, נשמות בגופים דוקא, היינו, שלא הסתפקו במה שהתקבל אצלם מצד שורש נשמתם, אלא התייגעו בהבנת והשגת הענין עד שהבינו כך בשכלם למטה בגוף³¹].

וענין זה, שדבר תורה המתעצם עם שכלו ה"ה נחשב שלו, מצינו גם להלכה, כדאיתא בגמ'³² ש"הרב שמחל על כבודו כבודו מחול שנאמר³³ וה' הולך לפניהם יומם. . הכי השתא התם הקב"ה עלמא דילי' הוא ותורה דילי' היא מחיל לי' ליקרי' הכא תורה דילי' היא (בתמי', הכבוד תלוי בתורה ואינו יכול למחול על כבוד התורה שהיא של הקב"ה. רש"י), הדר אמר רבא אין, תורה דילי' היא דכתיב³⁴ ובתורתו יהגה יומם ולילה", ופרש"י "כי³⁴ אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה, בתחלה היא נקראת תורת השם ומשלמדה וגרסה היא נקראת תורתו"³⁵, הרי שיגיעת התורה היא באופן שיש לאדם בעלות על התורה עד שיכול למחול על כבוד התורה.

ועפ"ז מובן בנדו"ד, הנהגת ר"א הגדול, שאין בזה הענין ד"אל תגזול דל"³⁵, כי הוא נעשה הבעלים על התורה שלמד.

ומעתה מובן מה שלא הזכיר אאמו"ר בביאור דברי הזהר האיסור ד"אל תגזול דל" אלא רק הענין ד"מביא גאולה לעולם" — כי גבי ר"ח לא שייך הענין ד"אל תגזול דל" [כדמוכח מזה גופא שלא הזכיר ר"ח שם בעל השמועה עד ששאלו ר"י "ממאן שמעת לה"], והיינו לפי שהתייגע בהענין³⁶ עד שהבין הדבר בשכלו ונתעצם עמו, וכנ"ל.

[ועד"ז הוא במה שהביא אאמו"ר³⁷ "מה שמצינו בחולין דק"ד ובכריתות דכ"ג ובנדה די"ט ששנו במשנה דעת הת"ק ואח"כ דעת ר' יוסי, ופריך בגמרא שם ר' יוסי היינו ת"ק, ומתרץ הא קא משמע לן מאן ת"ק ר' יוסי, כל³⁸ האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. . ועיין בפרש"י בחולין שם שהתנא שכח ולא הזכיר שמו בתחלה וחזר