180

שיחה ב

א. בזהר פרשתנו¹ מסופר אודות ר' יוסי ור' חייא שהלכו בדרך ודברו בעניני תורה, ולבסוף² אמר ר' חייא דרוש עה"פ³ "והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים. . ונהרו אליו כל הגוים", ולאח"ז⁴ אמר ר' יוסי "זכאה ארחא דא דזכינא להאי מלה, א"ל (ר"י) ממאן שמעת לה, א"ל (ר"ח) יומא חדא הוינא אזיל בארחא ושמענא וחמינא לי' לרב המנונא סבא (נ"א לר' שמעון) דהוה דריש להאי קרא לרבי אחא".

ואאמו"ר בהערותיו לספר הזהר האריך בביאור דברי הזהר ע"ד הקבלה, ובתוך דבריו כתב⁵, וז"ל:

"ר' חייא בתחלה כשאמר לר' יוסי זה הדרוש לא אמרו בשם ר"ה או ר"ש, ולכאורה הרי צריכין לומר דבר בשם אומרו, וכמאמר⁶ כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, הנה עפ"י פשוט י"ל שאימתי צריכים לומר דבר בשם אומרו הוא כשהאומר הדבר אמר לו זה האומרו אז הוא צריך לומר בשם אומרו, וכמו במרדכי ואסתר שמשם נלמד זה שאמר מרדכי לאסתר כמ"ש⁷ ויגד לאסתר המלכה, אז צריך השומע ממנו לאמרו בשם אומרו כמ"ש⁷ ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי, משא"כ בנדו"ד לא אמר זה ר"ה או ר"ש לר' חייא רק לר' אחא, ור' חייא שאירע התם שמע זה ג"כ אבל לא לו אמר ר"ה או ר"ש, אז אינו מחוייב לומר בשם אומרו, כי ע"ז אין ראי' ממרדכי ואסתר שהתם אמר מרדכי לאסתר, ורק כשר' יוסי שאלו ממאן שמעת לה אז סיפר לו ר"ח ממי שמע.

ועפ"ז א"ש ג"כ הלשון דר"י ממאן שמעת לה ולא אמר מאן אמר לך, הוא כי ר' יוסי הבין שלא אמרו דרוש זה לר' חייא כי א"כ הי' אומר לו בשם אומרו. . לכן שאלו ממי שמעת לה, היינו לא מאן אמר לך אלא ממאן שמעת לה, שלא אמרו זה לר"ח אלא שר"ח שמע זה". עכ"ל.

ב. וצריך להבין: אמירת דבר בשם אומרו אינה רק סגולה לגאולה כמרז"ל הנ"ל "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" (שמקורו במס' אבות, והובא גם בחולין⁸ ובנדה⁹, כמ"ש אאמו"ר בהמשך דבריו שם), אלא הוא חיוב גמור, והובא להלכה במגן אברהם¹⁰, ד"כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר