176

אדם ממנהג המקום, מספיק שלא יאכל בפועל, ובהתאם לזה ס"ל שהעדר אכילת משה לא הי' נס אלא כענין טבעי, שמצד גודל שמחתו וטירדתו בקבלת התורה (והיותו "עם ה'") לא הרגיש רעב הגוף.

[וזהו ע"ד שהמלאכים רק "נראה כמי שאכלו ושתו", כי לא נשתנו ולא היו צריכים לאכו"ש — וכן כאן, שגופו של משה (גם במשך מ' יום אלה) הי' זקוק לאכו"ש, אלא שהי' נראה כאילו אינו צריך מפני גודל עיסוקו של משה בקבלת התורה].

ואע"פ שלפ"ז אין העדר האכו"ש אצל משה דומה להעדר אכו"ש המלאכים (שהם רוחניים שמעיקרא אינם זקוקים לאכו"ש) — הרי זה מספיק לקיים "אל ישנה אדם מן המנהג", כיון שלא הי' משה אוכל ושותה (וכנ"ל ס"ב, שלאופן זה לא איכפת לן הסיבה שאינו משנה ממנהג המקום, דהעיקר הוא רק שלא יהי' שינוי שיכול לעורר מחלוקת).

להשמו"ר שס"ל ש"הלך בנימוסי'" פירושו שנעשה כא' מאנשי המקום, אינו מספיק זה שלא אכל בפועל, אלא צ"ל שהי' שינוי בטבע גופו של משה רבינו, שנעשה כמו מלאך²⁷ שאינו זקוק לאכו"ש [וע"ד זה שהמלאכים אכלו ושתו ממש], וזהו דיוק לשון השמו"ר "ונדמה להם" (כנ"ל);

ואילו הב"ר דס"ל שהדין ד"הלך בנימוסה" הוא רק ענין בהנהגת האדם, נקט שהי' בזה נס תמידי, דאף שלא נשתנה טבע גופו, מ"מ, כיון שבפועל היתה "הנהגת" גופו של משה כמו הנהגתם של מלאכים (מצד הנס התמידי שנעשה בגופו), הרי גם זה נקרא קיום "הלך בנימוסה", כיון שסיבת נס זה היתה שיהי' בהנהגת דעליונים.

[אבל כיון שאין צריך להעשות כאנשי המקום ממש, ודי בזה שדומה להם בהנהגתו, לכן כשהמלאכים ירדו למטה מספיק זה שהיו "נראין כאוכלין", אף שלא אכלו בפועל (ע"ד הנ"ל בשיטת הש"ס)].

ה. ואת"ל מפורש ע"ד ג' אופנים הנ"ל במדרש גופא²⁸, בפרשתנו עה"פ²⁹ "ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה", וז"ל:

הה"ד טוב לי כי עניתי למען אלמד חוקיך³⁰, לטובתו של משה נתענה ק"כ יום שקיבל את התורה, ומאין הי' משה אוכל מזיו השכינה שנאמר³¹ ואתה מחי' את כולם ד"א מאין הי' אוכל מן התורה שנאמר³² בן אדם את אשר אתה תמצא אכול כו' ד"א מלחמה של תורה כדכתיב³³ לכו לחמו בלחמי מנין שלא ישן ולא נתנמנם משל למלך שהי' אוהב לתיסומן (ממונה על אוצר המלך. מ"כ) אמר לו מדוד לך דינרי זהב משמחתו לא ביקש לא לאכול ולא לשתות ביקש לישן אמר אם אישן אני מפסיד אלו, כך משה מודד התורה שכח ולא אכל ולא שתה ביקש לישן אמר אם אישן אני מפסיד שלא אמר לי אלא מ' יום בלבד אמר הקב"ה נצטערת חייך אין אתה מפסיד בלוחות הראשונות לא היו אלא י' הדברות בלבד עכשיו שנצטערת אני נותן לך הלכות מדרשות ואגדות כו'.