175

ויש לומר נפק"מ בפועל בין ב' אופנים אלה — בדין הנ"ל דנשבע שלא יאכל כלום שבעת ימים — דיש לחקור בדינו של משה רבינו לאחרי המ' יום אם נשבע אז תיכף שלא יאכל (פחות מז' יום), אם הוי בגדר שבועת שוא: לאופן הא' שטבע גופו של משה לא נשתנה, ועוד זאת — שגם במשך המ' יום הי' הגוף (מצ"ע) רעב ללחם אלא שלא פעל ושלט על משה ולכן לא אכל, מסתבר לומר, שלאחרי המ' יום כאשר ירד מן ההר, לא הי' גופו של משה (שהי' מעונה מ' יום) יכול להתענות עוד והוי שבועת שוא; משא"כ להדיעה שנשתנה טבע גופו של משה להיות כמלאך, הרי לאחרי המ' יום, כששב מחדש טבע גופו, מתחיל אז חשבון חדש, ואינה שבועת שוא עד שישבע שלא יאכל ז' ימים26.

ג) זה שלא הי' צריך לאכילה ושתי' הי' בדרך נס שנמשך כל הזמן, כלומר, מצד טבע גופו הי' צריך לאכו"ש, אלא שהי' בזה נס במשך ארבעים יום שלא אכל ושתה [דלאופן הב' הנ"ל לא הי' נס שנמשך כל הארבעים יום (כי ע"פ טבעו אז לא הי' צריך לאכול), ורק ברגע הראשון עשה ה' נס ששינה טבע גופו של משה; משא"כ לאופן הג' הי' זה נס נמשך במשך כל המ' יום]27.

ד. וזהו החילוק בין ג' הדיעות — גמרא, שמו"ר וב"ר:

להש"ס שהדין אינו אלא שלא ישנה

הערות

  1. 26. וי"ל שבנוגע למשה רבינו תלוי הדבר בשאלה נוספת אם יש למעלה הגדר דהמשך הזמן, שכן, רק אז שייך לחקור אם הימים שלאח"ז באים בהמשך לארבעים יום שהי' בהר או לאו. ולהעיר מהשקו"ט (ראה צפע"נ על הרמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ד) אם שייך זמן למעלה לאחרי הסתלקות הנשמה מן הגוף, ובלשון הגמרא (כתובות לט, א) "יש בגר בקבר". וראה לקו"ש ח"ה ע' 103 ובהערה 45. ח"כ ע' 400. ועוד.
  2. 27. ולאופן זה יל"ע בדינו של משה לאחרי המ' יום, כי י"ל דמאחר שטבע גופו לא נשתנה וגופו מצ"ע הי' זקוק לאכו"ש גם במשך המ' יום ורק שהקב"ה עשה נס שלא אכל מ' יום — הרי תיכף משנפסק הנס, מסתבר, שלא הי' יכול להתענות יותר[ednref_36_*]. אבל י"ל שמ' יום אלה שחי באופן נסי אין לצרפם לחשבון הז' ימים שאא"פ לחיות בלי אכו"ש. ועצ"ע. [edn_36_*] להעיר ממשנ"ת במ"א במ"ש בד"ה אתה הוא ה' לבדך תש"א בתחלתו, "ההפסדות שבהם (צבא השמים) בלתי ניכרת כלל והם נראים חזקים כיום הבראם. . וכשיעלה רצון הבורא ב"ה שיתבטלו. . אז תוכר ההפסידות שהי' בהם כל משך קיומם" — דלכאורה, זה סותר להמבואר בכ"מ (ראה בארוכה ס' החקירה להצ"צ בתחלתו. שם ע' קא ואילך. ובכ"מ) שקיומם עכשיו הוא כקיום דבר הנצחי ומה שיופסדו לע"ל הוא רק מצד רצון הבורא ב"ה — כי כיון שהנצחיות שבהם הוא מצד כח הא"ס שאינו מתלבש בפנימיותם, נמצא שמצד ענינם הם, הם נפסדים. ועד"ז י"ל בנדו"ד — גופו של משה כשעלה להר. ולהעיר מהידוע (ראה ספר הליקוטים דא"ח דהצ"צ ערך משה (ע' א'תריט ואילך). וש"נ. ד"ה החודש הזה תרס"ו. ד"ה וה"ס תש"ח פ"ו. ועוד), שביטול גופו דמשה הי' מצד נשמתו ולא מצד הגוף, דלא כאליהו (נשמה דב"ן), שהביטול שלו הי' מצד הגוף עצמו, עיי"ש בארוכה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.

  1. אגרות קודש א'רלז כתובות לט, א
  2. לקוטי שיחות 400 מאותו ספר כתובות לט, א
  3. לקוטי שיחות 268 מאותו ספר כתובות לט, א
  4. תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תש"כ. כתובות לט, א