ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לותשאשיחה א174

174

[ויש לומר נפק"מ בין ג' האופנים הנ"ל¹⁷ [(א) הוא רק שלילה ד"אל ישנה", (ב) הוא דין חיוב, להתנהג כאנשי המקום, (ג) שנעשה כאחד מאנשי המקום]: לאופן הא', לא זו בלבד שמספיק שרק נראה שנוהג כאנשי המקום, אלא שלא איכפת לן הסיבה להנהגתו, אם הנהגתו אינה באופן שונה מאנשי המקום ה"ז מספיק (כיון שלא תתעורר מחלוקת עי"ז¹⁸); לאופן הב' — צ"ל סיבת ההנהגה מפני שרוצה להשתוות אל אנשי המקום (שאז מקיים "הלך בנימוסה"), אבל מספיק שיתראה¹⁸ לאנשי המקום שהוא משתווה אליהם; ואילו לאופן הג' צריך להתנהג כן מצ"ע, כי עליו להיות כמותם].

ג. ויש לומר, שפלוגתא זו (בין הגמרא, שמו"ר וב"ר) היא גם בגדרו של העדר אכילת משה רבינו בהר — שע"פ הלכה אי אפשר לאדם לחיות בלי אכילה יותר מז' ימים, וכפסק הרמב"ם¹⁹ שהנשבע שלא יאכל כלום שבעת ימים היא שבועת שוא²⁰ — שיש לבארו בג' אופנים:

א) כביאור הרמב"ם במו"נ²¹, שכתב: "מי שישים כל מחשבתו אחר שלמותו באלקיות והוא נוטה כולו אל השם יתעלה. . מפנה מחשבתו מזולתו. . מהם אשר באו אל בית המלך וזאת היא מדרגת הנביאים, יש מהם מי שהגיע מרוב השגתו ופנותו מחשבתו מכל דבר זולתי הש"י עד שנאמר בו ויהי שם עם ה' וגו'. . ומרוב שמחתו²² במה שהשיג לחם לא אכל ומים לא שתה, כי התחזק השכל עד שנתבטל כל כח עב שבגוף" — שלאופן זה נמצא, שזה הי' כענין טבעי (וכמבואר במפרשים²³ "כי לא הרגיש שום רעב ולכן לא אכל").

[ועפ"ז צריך לומר, דזה שנפסק להלכה שהנשבע שלא יאכל ז' יום ה"ז שבועת שוא, הוא לפי שהתורה על הרוב תדבר²⁴, אבל תתכן מציאות ע"פ טבע שהגוף אינו צריך לאכו"ש יותר מז' יום, כמשה רבינו בהר].

ב) בעלותו בהר עם ה' נשתנה טבע גופו להיות כמו מלאך באופן שלא הוצרך לאכילה ושתי' (כמו שמלאכים אין צריכים אכו"ש)²⁵.

הערות

17. ראה במקומות שבהערה 6.
18. שלכן אם הולך ממקום שאין עושין למקום שעושין אינו עושה כיון שהרואה אומר "כמה בטלני הוי בשוקא" (פסחים שם נא, סע"ב), ורק אם הוא עסקן מאוד צריך לעסוק במלאכה — ראה רא"ש שם. טושו"ע ונ"כ סי' תסח (הנ"ל הערה 6). וראה מלאכת שלמה במשנה פסחים שם.
18. משא"כ בצנעה שלא יודע הדבר להמון עם (שו"ע אדה"ז שם סי"ד).
19. הל' שבועות פ"ה ה"כ.
20. ראה כס"מ שם ובצפע"נ לרמב"ם שם בביאור פלוגתת הרמב"ם והר"ן, שלהרמב"ם הוי שבועת שוא תיכף משנשבע.
21. ח"ג פנ"א.
22. בתרגום קאפח: ומעוצם שגייתו כו'. ולעניננו אין חילוק.
23. פי' שם טוב למו"נ שם.
24. מו"נ ח"ג פל"ד.
25. ולכאורה כן משמע גם בקה"ר פ"ג, יד: "כך גזר הקב"ה על התחתונים שיאכלו וישתו ועל העליונים שלא יאכלו ושלא ישתו עמד אברהם ועשה עליונים אוכלים ושותים כו' עמד משה ועשה תחתונים שאין אוכלים ואין שותין הה"ד ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה", ומזה שקאי ובא בהמשך להגזירה בשייכות למ"ת "כך גזר הקב"ה על העליונים שיהיו עליונים ועל התחתונים שיהיו תחתונים עמד משה ועשה עליונים תחתונים ותחתונים עליונים הה"ד ומשה עלה אל האלקים וירד ה' על הר סיני כך גזר כו'" משמע קצת שבעליית משה נעשה שינוי בטבע, שנעשה טבעו במדריגת "עליונים" שאין אוכלים ושותים[ednref_35_*]. וכן משמע לפי הפי' בדב"ר (פי"א, ד) "בשעה שעלה לרקיע אלקים כשם שאין המלאכים אוכלין ושותין אף הוא כו'". [edn_35_*] ולהעיר מהמשך הדברים בקה"ר שם: כך גזר הקב"ה על הים שיהא ים כו' עמד משה ועשה ים יבשה כו' (וראה שם כו"כ דברים כיו"ב) — והרי בקי"ס המים נעשו כנד וכחומה כו' (בשלח טו, ח ובפרש"י. וראה גם שם יד, כב. שם, כט), כדברי אדה"ז בשער היחוד והאמונה פ"ב. וראה בארוכה לקו"ש ח"ו ע' 90 ובהערות.

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשל"ג לקו"ש חל"ו ע' 174

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.