ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לו תשא שיחה א172

172

שיחה א

א. איתא בגמרא¹: "לעולם אל ישנה אדם מן המנהג² שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם³ מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו⁴ לחם, ואכלו סלקא דעתך אלא אימא נראה כמי שאכלו ושתו".

ועד"ז איתא בשמו"ר פרשתנו⁵ (עה"פ³ "ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה"): "וכי אפשר לו לאדם להיות מ' יום בלא מאכל ובלא משתה, ר' תנחומא בשם ר"א ב"ר אבין בשם ר' מאיר אומר המשל אומר אזלת לקרתא הלך בנימוסי' (אם אתה באת לתוך עיר צריך אתה לילך במנהגה. מ"כ) למעלה שאין אכילה ושתי' עלה משה ונדמה להם למטה שיש אכילה ושתי' ירדו מלאכי השרת ואכלו ושתו שנאמר⁴ והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו אמר רבי יוחנן נראין כאוכלין ראשון ראשון מסתלק".

ויש לדייק בהשינוי בין לשון הגמרא ולשון המדרש, שבגמרא נאמר בלשון של שלילה — "אל ישנה אדם מן המנהג", ואילו במדרש נאמר בלשון חיובי — "אזלת לקרתא הלך בנימוסי'".

ולכאורה נראה שהחילוק בין הגמרא והמדרש הוא בגדר של זה דצריך לנהוג כמנהג המקום, דלהש"ס (די"ל שכוונתו חיוב ע"פ הלכה) הוא תקנה מפני דרכי שלום וכיו"ב⁶, ולכן נקט הלשון "אל ישנה אדם מן המנהג", כי הוא דין שלילי ("אל ישנה כו'"); אבל המדרש (דמדבר בכ"מ בהנהגה ע"פ מנהג חסידות) מוסיף שהוא חיוב, שכל הבא למקום מסויים חייב לנהוג כמנהג אנשי המקום⁷, ולכן נקט בלשון של חיוב, "אזלת לקרתא הלך בנימוסי'".

ובזה יש לבאר גם כוונת התוס' בגמרא שם⁸, שעל לשון הש"ס "ואכלו סלקא דעתך אלא אימא נראה כמי שאכלו ושתו", הביאו ש"בסדר אליהו רבה⁹ קתני לא כאותו שאומר נראין כאוכלין ושותין

הערות

1. ב"מ פו, ב.
2. בדק"ס הביא גי' הכ"י ועוד "אל ישנה אדם עצמו ממנהג המדינה". וראה שם עוד שינויים במאמר הנ"ל.
3. פרשתנו לד, כח. וראה לקמן בפנים.
4. וירא יח, ח.
5. פמ"ז, ה.
6. כבמשנה פסחים פ"ד מ"א (נ, ריש ע"ב) "אל ישנה אדם מפני המחלוקת". וראה בפי' הגמ' שם נא, ב — הן לפי' אביי וכן לפי' רבא (ראה פרש"י ור"ח שם). וראה תוס' (נב, רע"א) רא"ש ור"ן שם, דגם במקום שמדינא עושה מלאכה כיון שדעתו לחזור אפילו הכי אל ישנה מפני המחלוקת[ednref_34_*]. וראה גם תענית (י, ב) ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין הרי זה מתענה עמהן. וראה טור או"ח סתקע"ד בשם ריב"א "ואפי' דעתו לחזור" (וראה שם ס"ב וג'). וראה בכהנ"ל טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סתס"ח ס"ד (ס"ט) ואילך. פר"ח שם בארוכה.
7. וי"ל שזהו החידוש בהוראת חז"ל באבות (פ"ב מ"ד) אל תפרוש מן הציבור לגבי "אל ישנה כו'" — ראה מפרשי המשנה שם.
8. ד"ה נראין כאוכלין ושותין.
9. פי"ב. [edn_34_*] משא"כ כשהי' שם י"ב חודש או שלושים יום (מטעם המנהג) או כשבא לעיר להשתקע שם, שאז לא הוי מטעם "אל ישנה" אלא חיוב לפי שהוא כאנשי העיר (ראה או"ח הנסמן בפנים ההערה. ב"ב ח, א. ר"ן פסחים שם. שו"ע אדה"ז או"ח סתכ"ט ס"ה ואילך. ועוד).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.