ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לופוריםשיחה ב168

168

שגלו ישראל על נס שנעשה בחוצה לארץ ("חזרו להכשירן הראשון").

ולכאורה תמוה, הרי לדעת רבא, כ"ז שלא נגאלו "מעבדות לחירות" אין אומרים הלל, וא"כ איך שייך חיוב הלל לאחרי "שגלו" ונמצאים במצב של "אכתי עבדי" (וכמפורש בר"ן⁹ ש"האי טעמא דרבא סגי לכל נס העשוי בחוצה לארץ בעוד שישראל בגלות")¹⁰?

ג. ויש לומר הביאור בכל זה:

כל ג' הטעמים הנ"ל לזה שלא תיקנו לומר הלל בפורים, יסודם בנקודה אחת — שנס פורים לא הי' נס גלוי [שהרי לא מצינו בכל פרטי הנס דפורים ענין של שידוד מערכות הטבע וביטול מנהגו של עולם¹¹, ורק שהי' "נראה¹² בשכל שכל הסבות היו למעלה מהטבע"], ואילו תקנת קריאת הלל אינה אלא על נס שבגלוי דוקא¹³. ועד שאמרו¹⁴ "הקורא הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף", דאע"פ שאנו מודים לה' בכל יום בתפלה¹⁵ "על נסיך שבכל יום עמנו", הרי שהוא ית' עושה לנו נסים "בכל יום" — מ"מ אין זה מחייב אמירת הלל (ואדרבה, "הקורא הלל בכל יום כו'"), לפי שאינם נסים גלויים, ואמירת הלל היא דוקא על נס גלוי, כנ"ל¹⁶.

אלא שיש חילוק עיקרי בין "נסיך שבכל יום עמנו" לנס פורים, ד"נסיך שבכל יום עמנו" הם החסדים הבאים בהנהגה טבעית, ונק' "נסיך" לפי שבאמת אפילו הנהגת הטבע ה"ה ענין של נסים (וכמבואר בכ"מ, שהטבע עצמו הוא "נסים¹⁷ רבים מתמידים ותכופים כו'"), משא"כ נס פורים הרי כל כולו היא הנהגה נסית, אלא שהנס הי' מלובש בדרכי הטבע¹⁸.

ולכן יש מקום לשקו"ט אם יש חיוב אמירת הלל בפורים: מצד הנס שבמאורע דפורים — יתכן שיש חיוב באמירת הלל¹⁹,

הערות

9. לרי"ף מגילה שם.
10. בשו"ת חת"ס (או"ח סקצ"ב) כ', דלרבא, מה שאמרו "כיון שגלו חזרו להכשירן הראשון" — "ראוי' לחזור קאמר, אבל אין לנו", "כיון דכל הנסים שנעשו ושייעשו טרם גאולה העתידה אכתי עבדי או"ה אנן" [ועפ"ז מבאר שם הא שבערכין שם הקשה רק על ר"נ ולא על רבא, ע"ש]. אבל לכאורה ה"ז פי' דחוק, שהרי מ"ש רבא "אכתי עבדי אחשורוש אנן" הוא הוא גדר הגלות המונע מלומר הלל, וא"כ איך מתאים שוב לומר (כעין סברא הפוכה) שדוקא כשגלו ראוי לומר הלל ("חזרו להכשירן הראשון"). ואכ"מ.
11. באבודרהם הל' ברכת הראי', דגם בפורים "יצא ממנהג העולם מפני ב' דברים", אבל גם ב' הדברים שמפרט שם אין בהם שידוד מערכות הטבע ואינם נסים גלויים כ"כ (ע"ש), וכוונתו שמצדם חל על זה גדר "נס" המחייב ברכת "שעשה נסים".
12. ל' התו"א מג"א (צג, ריש ע"ד. ק, א). וראה גם אוה"ת לתהלים (יהל אור) ע' קנד: "ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו וה"ז גילוי אלקות כו'". — וראה לקמן הערה 19.
13. וכלשון הירושלמי (פסחים שם) "כשהקב"ה עושה לכם ניסים תהו אומרין שירה" (משא"כ בבבלי שם (קיז, א) "שיהו אומרין אותו. . על כל צרה וצרה. . ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן").
14. שבת קיח, ב.
15. ברכת מודים בתפילת העמידה. וראה אוה"ת שבהערה הבאה.
16. ראה מדרש תלפיות אות ה' ערך הלל הגדול. אוה"ת לתהלים שם (ע' קנדה). אוה"ת בראשית יט, א. ועוד. לקו"ש חכ"ו ע' 16 ואילך.
17. ל' האוה"ת לתהלים שם מחכמי המחקר. וש"נ.
18. ראה ביאור ג' אופנים אלה [נס גלוי, נס המלובש בטבע, הנס שבהנהגת הטבע עצמה] ע"ד החסידות — אוה"ת לתהלים שם. וראה סה"מ מלוקט ח"ד ע' רכה ואילך.
19. ראה אוה"ת שם, דכיון ד"נס פורים. . ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. . ע"ז שייך לומר הלל". אלא שלכאורה צ"ע, שהרי בפועל אין אומרים הלל בפורים. ואולי קאי להדיעה "קרייתא זו הלילא". ולהעיר ממחז"ל (פסחים קיז, א) "מרדכי ואסתר אמרוהו בשעה שעמד עליהם המן הרשע כו'". או יש לומר, שמצד גדר הנס שבפורים "שייך לומר הלל", היינו שאינו מושלל כמו אמירת הלל בכל יום (על נסיך שבכל יום עמנו) דה"ז מחרף ומגדף. אבל זה שפועל שאין אומרים הלל מצד הטעמים שבגמ', שייך להא שהנס הי' מלובש בטבע, כבפנים. ועצ"ע.

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם בס"ד. שיחת י"א ניסן, ה'תשכ"ב לקו"ש חל"ו ע' 168

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.