162
ביתו".
ואע"פ שפירש רש"י "לשון יסוד, כלומר כן תקן וצוה" — צ"ע מה טעם אומר "יסד" [הזקוק בפרש"י ל"כלומר", דיוק מיוחד12 — "כלומר כן תיקן וצוה"], ולא נקט לשון הרגיל "כי כן צוה המלך" (וכלשון המגילה עצמה (לקמן13) "כי כן צוה לו המלך")?
גם צע"ק בפרש"י על התיבות "על כל רב ביתו", שמפרש "על כל שרי הסעודה שר האופים ושר הטבחים ושר המשקים" — הרי הכתוב בא לתת טעם ל"השתי' כדת וגו'" — "כי כן וגו'", וא"כ "שר האופים ושר הטבחים" מאי בעי הכא?
ואף שמלשון הכתוב "על כל רב ביתו" משמע שצוה כן ליותר משר אחד — הרי [נוסף לזה, שגם את"ל שהציווי הי' גם לשר האופים ושר הטבחים, הו"ל לרש"י להתחיל ב"שר המשקים" דבי' עסקינן, הנה] אין זה מכריח שכוונת הכ' לכלול גם את שר האופים ובפרט שר הטבחים שע"פ הפשט אינו נוכח בהסעודה (משא"כ שר האופים והמשקים שמביאים הפת והמשקה) — כי מסתבר לפרש בפשטות שהכוונה לכל המשרתים והמפקחים בהסעודה14 (שהשתי' תהי' באופן ד"אין אונס" אלא "כרצון איש ואיש"), אבל "שר האופים ושר הטבחים" מאן דכר שמייהו?!
ג. ויש לומר, שכוונת רש"י היא לתרץ אריכות לשון הכתוב, "כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש", ולא נאמר בקיצור "והשתי' כדת אין אונס כי כן צוה המלך"?
גם אינו מובן — למה האריכה המגילה בכל פרטים אלה, אף דנפק"מ דאין אונס בשתי' — שג"ז משבחי סידור הסעודה.
ומזה למד רש"י, שזה דהשתי' היתה באופן ד"(כדת) אין אונס" לא הי' ציווי פרטי מהמלך בנוגע לשתי', אלא תוצאה מזה שהמלך "יסד" ותיקן כללות סעודה זו באופן מיוחד — כלומר, שכל שרי הסעודה נצטוו מהמלך "לעשות כרצון איש ואיש".
ולכן מפרש רש"י "על כל רב ביתו" — "על כל שרי הסעודה, שר האופים ושר הטבחים ושר המשקים", שתקנת המלך היתה בנוגע לכל פרטי הסעודה (שתהי' "כרצון איש ואיש"), הכוללת כל מיני מאכל ומשקה; ומזה, ש"כל רב ביתו" כאן כולל "כל שרי הסעודה"15, שהם "שר האופים ושר הטבחים ושר המשקים". וכיון שהסעודה בכלל נקראת "לחם"16, עיקרה אכילה והשתי' טפלה אלי', לכן קחשיב רש"י "שר האופים ושר הטבחים" לפני "שר המשקים".
ועפ"ז מדוייק לשון הכתוב "לעשות כרצון איש ואיש", שמשמעו לא (רק) שלילת האונס, אלא גם עשי' (חיוב) — כי עיקר תקנת וציווי המלך (גם בנוגע לשתיית יין) לא הי' (רק) ענין של שלילה ("אין אונס"), אלא ענין חיובי ("לעשות כרצון איש ואיש"), ששרי הסעודה סידרו אותה באופן שכאו"א מהמסובים אכל ושתה כפי רצונו. וזוהי אריכות לשון הכתוב, דזה ש"השתי' כדת אין אונס" הוא "כי כן יסד המלך גו' לעשות כרצון
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.