161

שיחה א

א. בתחילת המגילה¹ מסופר שביום השביעי של המשתה שעשה אחשורוש "לכל העם הנמצאים בשושן הבירה"², צוה "להביא את ושתי המלכה לפני המלך גו' ותמאן המלכה ושתי לבוא גו' ויקצוף המלך מאד גו' ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים גו' כדת מה לעשות במלכה ושתי על אשר לא עשתה את מאמר המלך גו'".

והטעם שהציע אחשורוש את הדבר לפני חכמיו הוא "כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין"³ (כי כן מנהג המלך בכל משפט לשום את הדבר לפני כל יודעי דת ודין. רש"י), ומשמע מזה, שהי' מסופק בדינה של ושתי. ולכאורה תמוה: הנהגת ושתי (ש"לא עשתה את מאמר המלך"⁴) הרי היתה מרידה במלכות — ומהו הספק בדינה⁵? והלא מי שאינו מקיים ציווי של מלך, בדיני ישראל ע"פ תורת חסד רשות למלך להרגו (מדין מרידה במלכות)⁶ — ומובן שכן הוא אצל מלכי האומות, שהמורד במלכות "אחת דתו להמית"⁷.

וביותר תמוה מענה של ממוכן — אחד ה"חכמים יודעי העתים" — "לא⁸ על המלך לבדו עותה ושתי המלכה כי על כל השרים ועל כל העמים גו' כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן גו'" — כלומר: הנימוק לזה שהיא חייבת מיתה ["יצא דבר מלכות (גזירת מלכות של נקמה שצוה להורגה. רש"י) גו' אשר לא תבוא ושתי (ולכך נהרגה. רש"י) לפני המלך גו'"⁹] הוא לא מפני חטא מרידתה במלך אחשורוש, אלא לפי שעותה על "כל השרים. . כל העמים. . להבזות בעליהן בעיניהן"¹⁰!

בכמה מפרשים¹¹ עמדו על זה, ותירצו בכמה אופנים. ויש לעיין דהרי זו תמי' עצומה בפשוטם של כתובים, ולא באה ולא נרמזה אפילו בפרש"י על המגילה!

ב. ויש לבאר זה בהקדים מ"ש לעיל¹² (בנוגע למשתה זה) "והשתי' כדת אין אונס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש", שלכאורה אינו מובן לשון הכתוב "כי כן יסד המלך"; ובפרט שאינו לשון המתאים להמשך הכתוב "(יסד המלך) על כל רב