ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לותצוהשיחה ב159

159

ה'⁶¹, שאז מחמת גודל גילוי אלקותו ית' שבעבודה זו "יוכלו להתחבר שני הפכיים"⁶² [ועד"ז במצות ציצית, שהיא מצוה כללית, שעל ידה "וזכרתם את כל מצות ה'"⁶³, לכן גם בקיום מצוה זו ישנו גילוי עצום זה].

ז. ע"פ כהנ"ל מובן הטעם (הפנימי) שס"ל להרמב"ם שרק באבנט היו כלאים:

ענין האבנט הוא (כנ"ל סעיף ב) — "הכון לקראת אלקיך ישראל", היינו זה שהאדם מכין את עצמו לעמוד לפני המלך⁶⁴. דכ"א משאר הבגדים (שכ"א שייך לחלק אחר דהגוף) מורה על עבודה פרטית, השייכת לחלק מסויים של האדם, משא"כ האבנט מורה על הכנה כללית לעבודה, והוא הביטול הכללי של האדם, בהכינו את עצמו לעמוד לפני המלך.

ויש להוסיף בזה ע"פ המבואר בענין ה"אבנט" ע"ד החסידות⁶⁵, שהוא כנגד המקיף דיחידה, שענינה של יחידה שבנפש הוא — "יחידה לייחדך", שנעשה חד עם קוב"ה, יחידו של עולם. ויש לומר, שזהו גם הטעם ש"אורכו⁶⁶ ל"ב אמה, מקיפו ומחזירו כרך ע"ג כרך", היינו שאינו מסתפק בהכנה דכריכת האבנט סביב כל גופו פעם אחת, אלא "מקיפו ומחזירו כרך ע"ג כרך" כו"כ פעמים, שבזה מודגשת המסירה והנתינה להקב"ה בתכלית השלימות, מצד עצם הנשמה, בחי' יחידה. ויש לומר, שזהו גם הרמז בכך ש"אורכו ל"ב אמה" (וי"א שכורכו ל"ב פעמים⁶⁷), כמנין לב⁶⁷ — כי "נקודה⁶⁸ העצמית שבנפש (בחי' היחידה). . נאחזת בלב" דוקא.

ולכן דוקא בבגד זה, השייך בגלוי להביטול דעומד לפני ה', ישנו ענין היתר כלאים, ע"ד "עושה שלום במרומיו", ביטול שרי המלך כשעומדים לפני המלך (כנ"ל)⁶⁹.

ועד"ז הוא במצות ציצית (כפי שהרמב"ם מדגיש, שהיתר כלאים בבגדי כהונה הוא כהיתר כלאים בציצית), שתוכן מצוה זו הוא מסירה ונתינה כללית להקב"ה, מצד עצם נפשו⁷⁰, שלכן נאמר בה (לא רק "וזכרתם את כל מצות הוי'",

הערות

61. ועפ"ז מובן בפנימיות הענינים מ"ש ברדב"ז (הל' כלאים כאן) דכה"ג הותר בכלאים גם שלא בשעת עבודה כיון "דכתיב בי' (אמור כא, יב) ומן המקדש לא יצא. . לפי שכל שעה שירצה הי' עובד", והיינו שהכה"ג הי' תמיד במצב של ביטול זה דעומד לפני המלך.
62. וזה שכ' הרמב"ם שהוא בגדר הותר (ע"ד כלאים בציצית), דמשמע שלא בטל גדר כלאים, אלא שרק הותר — היינו לפי שגם ע"י גילוי זה לא מתבטל כליל גדרם של המדות (החילוק בין חסד וגבורה), אלא רק שמצד עוצם הגילוי דפשיטות האוא"ס אינם בניגוד זל"ז, ואדרבה הם באופן של אחדות. היינו שאין זה מצד עצמם, אלא רק מצד פשיטות האוא"ס המאירה בהם. ולהעיר, דאבנט של כה"ג ביוהכ"פ הוא רק של בד לבד (אחרי טז, ד). וי"ל שהוא פשיטות הא"ס עצמו, שלמעלה לגמרי מהתחלקות חו"ג (ראה לקו"ת אחרי כח, ג ואילך. עט"ר ש' יוהכ"פ פ"ה).
63. שלח טו, לט.
64. להעיר, שבשבת שם הובא בהמשך להענין דחגורה לשם "הכון גו'" — "רבא שדי גלימא כו' אמר כעבדא קמי' מרי'".
65. עטרת ראש שער יוהכ"פ פ"וז.
66. ל' הרמב"ם הל' כלי המקדש ספ"ח.
67. שטמ"ק ערכין טז, א אות יא (ע"פ מדרש). וראה אנציקלופדי' תלמודית ערך אבנט הערה 43.
68. המשך תער"ב ח"א ע' נט.
69. וזהו גופא הטעם שהאבנט הוא דוקא משל כלאים, שמורה על פשיטות הא"ס המאירה בעבודת הכהונה.
70. ראה בזה — סידור עם דא"ח ש' הציצית (ג, ג ואילך). אמרי בינה ש' הציצית פ"ד ואילך. וראה גם לקו"ת שלח מו, אב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.