157

ה"למינהו", שמערבבים שני מינים ביחד באופן שמתבטלות ההגבלות וההגדרות של המין, וכן בערבוב הכחות העליונים (הנגרם ע"י עשיית כלאים למטה), שנעשה ערבוב גמור באופן שהכח אינו פועל כפי תפקידו; משא"כ ענין הרכבת ומזיגת המדות אינו מבטל פעולת כל אחת מהמדות, אלא שכל מדה מורכבת גם מהמדה ההפכית.

משל לדבר — משרי המלך, שלכל אחד יש תפקיד מיוחד, שזה ודאי שרצון המלך הוא, שלא זו בלבד שכל שריו יעבדו יחד, באופן שעבודתו של אחד לא תסתור לשליחותו של השני, אלא עוד זאת, שכל אחד (בתור תפקידו הפרטי) יסייע למילוי השליחות והתפקידים דעוד שרי המלך, שהרי כולם הם ממונים ושלוחים למלא את רצון המלך; אבל ביחד עם זה, כל אחד מהשרים צריך לפעול בתחום שלו דוקא, ולא להתערב בתחומו של חבירו. וכאשר מתבטלים התחומים וההגבלות דשרי המלך, ה"ז היפך רצון המלך.

ה. ולפי ההבדל בין שני ביאורים אלה בסוד איסור כלאים, יובן החילוק בטעם היתר כלאים בציצית וכן בבגדי כהונה:

לפי אופן הא', שטעם איסור כלאים הוא מפני עירוב רוח הקודש ורוח הטומאה, הרי טעם היתר כלאים בציצית ובמקדש הוא לפי ש"הקדושה כל כך גדולה שם עד שאין כח כלל לסט"א"⁴⁶, והיינו שבטל כח הסט"א שבפשתים (דקין).

[וכמו שמבאר אדמו"ר הצ"צ⁴⁷ דברי הבחיי שם בטעם "שהותר הכלאים בציצית גם בבגדי הכהנים" — "לפי שכל הכחות המשתנים זה מזה כולן כלולין במצות ציצית. . אין צריך לומר בבית המקדש בשעת העבודה שכל הכחות כלולין שם"⁴⁸ — ד"לכאורה אין לזה הבנה, דאם הפשתים הם מבחי' סטרא אחרא דקין איך הם כלולים למעלה יחד עם הקדושה", ומבאר הצ"צ, דשורש הפשתים למעלה "גבוה מאד", אלא שלמטה נעשה מזה ענין של קליפה וסטרא אחרא (ע"ד הארי, שלמטה הוא חי' טמאה, ואילו בשרשו הוא אחד מד' חיות המרכבה⁴⁹ ואדרבא אל הימין), "ולכן בציצית ובביהמ"ק אזי הפשתן מעין שהוא בשרשו, שם הוא מין במינו". היינו שבביהמ"ק (מקום שכולו קודש) מאיר שרשו של הפשתן ששם הוא ענין בקדושה].

משא"כ לפי האופן השני הנ"ל, זה שהותרו כלאים בציצית ובביהמ"ק אינו רק לפי שהמדובר בעולם הקדושה (שהרי לפי ביאור זה, גם בעולם הקדושה אין לערבב כוחות העליונים באופן של "כלאים", כנ"ל), אלא לפי שבקדושה גופא הם ענין גבוה מאד, ו"במקום⁵⁰ גבוה יוכלו להתחבר שני ההפכיים ע"ד עושה⁵¹ שלום במרומיו", "מיכאל⁵² שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבים זה את זה".

דהענין ד"עושה שלום במרומיו" אינו