152

יחודא תתאה⁵², שבעבודת ה' היינו בחי' אתכפיא, שאין לו תשוקת הלב לאלקות, אלא צריך לכפות א"ע, בבחי' מוח שליט על הלב⁵³.

וה"ז ע"ד ב' האופנים הנ"ל, דלפי האופן הא' אין ניכר כ"כ ההפרש בין ב' האבנים⁵³, משא"כ לאופן הב', וכמודגש בלשון הרמב"ם⁵⁴ "והאבן שכתב בה ראובן על כתיפו הימנית והאבן שכתוב בה שמעון על כתיפו השמאלית",

ואעפ"כ יש מעלה ביחוד זה⁵⁵ ד"כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד", שפועלים וממשיכים האחדות גם במקום ההתחלקות, עלמא דפרודא, דכגוונא⁵⁶ דאינון מתייחדין לעילא באחד אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד. . למהוי אחד באחד, שעי"ז נעשית אחדות נעלית יותר גם מכמו שהוא מצד יחודא עילאה מצד עצמו⁵⁷.

משא"כ ק"ש של שחרית ושל ערבית, אף דשניהם הם בבחי' יחו"ע, האחדות כפי שהיא בשרש, הרי של שחרית וערבית הוי ב' דרגות, והיינו דכפי שנמשך במקום ההתחלקות לא נרגשת האחדות כ"כ כפי שהיא מצד יחו"ע.

וע"י ההוספה באהבת ישראל, אחדות דכל בני ישראל יחד, בכל האופנים הנ"ל, שזהו יסוד כל התורה כולה, כמו שמבאר אדמו"ר הזקן בספר התניא⁵⁸ "כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגבי' ולהעלות הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין וגם להמשיך אור א"ס ב"ה בכנסת ישראל. . במקור נשמות כל ישראל למהוי אחד באחד דוקא ולא כשיש פירוד ח"ו בנשמות, דקב"ה לא שריא באתר פגים. . (הרי אז נעשה) ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך",

ועד לברכה השלימה והעיקרית בימות המשיח, ד"קהל גדול ישובו הנה"⁵⁹, "בנערינו ובזקננו בבנינו ובבנותינו", ותיכף ומיד ממש.

(משיחת ש"פ תצוה תשל"ה)