131

שיחה ב

א. באופן הנחת היריעות על המשכן, מביא רש"י בפירושו על התורה¹ שתי דיעות, וז"ל:

"רחבן של יריעות ארבעים אמה כשהן מחוברות. . שלשים מהן לגג חלל המשכן לארכו, ואמה כנגד עובי ראשי הקרשים שבמערב, ואמה לכסות עובי העמודים שבמזרח. . נשתיירו ח' אמות התלויין על אחורי המשכן שבמערב ושתי אמות התחתונות מגולות, זו מצאתי בברייתא דמ"ט² מדות³. אבל במס' שבת⁴ אין היריעות מכסות את עמודי המזרח וט' אמות תלויות אחורי המשכן. והכתוב בפרשה זו⁵ מסייענו, ונתת את הפרוכת תחת הקרסים, ואם כדברי הברייתא הזאת נמצאת פרוכת משוכה מן הקרסים ולמערב אמה".

פירוש⁶: הפרוכת היתה בסוף עשר אמות של קודש הקדשים⁷ (שהוא לצד מערב של המשכן), ולדברי הברייתא, שרק ח' אמות (מכ' אמות של רוחב חוברת א' דהיריעות) כיסו את (ח' האמות של) הקרשים שבצד מערב, ועוד אמה — לעובי ראשי הקרשים שבמערב, הרי נמצא, שסיום חוברת היריעות (ששם הם הקרסים) הוא בסוף האמה הי"א (מצד מערב) של גג המשכן [8, 1, 11 = 20 אמה], ואין הפרוכת (שבסוף האמה היו"ד) תחת הקרסים;

משא"כ לדעת הש"ס (במס' שבת), שט' אמות של קרשי צד מערב היו מכוסות, היתה הפרוכת בדיוק תחת הקרסים (9, 1 (של עובי ראשי הקרשים), 10 = 20).

וצ"ע: נת' כמ"פ שרש"י בפירושו עה"ת לא נחית להביא בפירושו כל דיעות חז"ל בענין מסויים, אלא רק לפרש פשוטו של מקרא, בלשון רש"י⁸: "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא",

וכדמצינו בעניננו גופא: במס' שבת שם הובאה פלוגתא בעובי הקרשים, דלדעת רבי יהודה רק מלמטן עוביין אמה, אבל "מלמעלן כלין והולכין עד כאצבע", ולדעת רבי נחמי' "כשם שמלמטן עוביין אמה כך מלמעלן עוביין אמה", ונפק"מ טובא ביניהם לענין אופן הנחת היריעות על גבי המשכן, הן בארכן והן ברחבן (כמבואר בפרטיות בסוגיא שם), כי לדעת ר' נחמי' היריעות צריכות לכסות אמה של עובי ראשי הקרשים, משא"כ לדעת רבי יהודה (שאין בראשי הקרשים אלא כאצבע) נותרה אמה של היריעות שכיסתה עוד אמה (בערך) של הקרשים (של צפון ודרום, וכן שבמערב) — ודיעה זו לא נזכרה