ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לו משפטים שיחה ב111

111

לבשל הפירות", שלא רק שחג המצות שייך ג"כ לתבואה, אלא עוד זאת, שהוא בכור וראשון לבשל פירות²², ולכן גם כשנמנו החגים בקרא כפי שהם שייכים לתבואת השדה, הרי הראש שלהם הוא חג המצות, שהוא "במועד חודש האביב".

ג. ע"פ הנ"ל יש לומר, שבפירושו הנ"ל בפ' תשא כוונת רש"י היא ג"כ לבאר את הפסוקים שם:

גם בכתובים דפ' תשא מדבר על שלש רגלים בשייכות לתבואת השדה, וא"כ צריך ביאור: לאחרי הכתוב "את חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות אשר צוויתיך למועד חודש האביב כי בחודש האביב יצאת ממצרים", נתפרשו עוד כמה מצוות²³ — "כל פטר רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה ופטר חמור תפדה בשה גו' כל בכור בניך תפדה גו' ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות", "וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תקופת השנה".

ואינו מובן: הא דהוסיף בתוך ג' רגלים ע"ד "בחריש ובקציר תשבות" מובן הוא ע"פ פירש"י²⁴ "למה נזכר חריש וקציר" (או דקאי "על חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית כו'", או שהוא בשייכות ל"קציר העומר שהוא מצוה ודוחה את השבת", שעומר זמנו בחג המצות), אבל למה בא כאן הציווי ע"ד פטר רחם? ואף שמצות פטר רחם נאמרה בס"פ בא²⁵ בשייכות ליציאת מצרים²⁶, כמפורש בכתוב שם²⁷ "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים גו'", הרי לכאורה אין זה טעם מספיק להכניסו בתוך פרשת הרגלים בשייכות לתבואת השדה (ובפרט שיש עוד מצוות שהם זכר ליציאת מצרים, וכמפורש בפרשת בא שם בהמשך להנ"ל ע"ד מצות תפילין²⁸, "והי' לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים").

ולכן פרש"י שם "חודש האביב²⁹ — חודש הביכור שהתבואה מתבכרת בבישולה", להדגיש שהחג דחודש זה הוא לא

הערות

22. לכאורה יש לומר, שכוונתו גם לבישול החטים וכן בישול הפירות, שאף שגמר בישול החטים וכן בישול הפירות הוא בחג הקציר, הרי התחלתו (וכן ההתחלה דכמה פירות האילן) י"ל שהיא בחודש האביב[ednref_21_*]. ולפ"ז לכאורה החשיבות דחודש האביב אינה רק בזה שהוא ראשון לבישול תבואת שעורים אלא גם לחטים, וכן לכמה מפירות האילן[ednref_22_**]. אבל בספר החקירה להצ"צ שם (צא, ב): "הטעם שבאמת רק שעורים נק' אביב כי היא התבואה המתבכרת ונגמרת קודם לחטים. . והיא בכירה לחטים" (וע"ש (צא, אב) בארוכה שמתווך דלכל הפירושים ב"אביב" ה"ז שייך לאביב מלשון אב).
23. לד, יט ואילך.
24. שם, כא.
25. יג, ב. שם, יב ואילך.
26. כמ"ש בראב"ע תשא שם, יח.
27. בא שם, טו.
28. שם, טז.
29. ויש לומר, שדיוקו של רש"י הוא גם מכפל ההדגשה בהכתוב "למועד חודש האביב כי בחודש האביב יצאת ממצרים", דלא כבפרשתנו שנאמר "למועד חודש האביב כי בו יצאת ממצרים". [edn_21_*] ולהעיר מפירוש רבי תנחומא שהביא רש"י בפ' וארא שם (ט, לב בסופו) "פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו", שלפ"ז משמע שגם החטה היתה אביב אז. אבל ראה פענח רזא ועוד שם, שהפלא הוא "שהי' להם להיות נשדפים כו'". [edn_22_**] להעיר מרמב"ם הל' קידוש החודש פ"ד ה"ג "ולא צמחו פירות האילן שדרכן לצמוח בזמן הפסח. . וכדי שיהיו הפירות צומחין כדרך כל זמן האביב" — והוא דלא כפרש"י סנהדרין (יא, ב ד"ה ועל פירות האילן) שאינו שייך לאביב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.